היריון וסקי

בדרך חזרה לארץ מניו יורק, חורף 1988, עברנו באוסטריה. הוריו של צ'יקו התגוררו שם בעקבות עבודת אביו, פרופ' ליאופולד גרשטל, במחלקה לאדריכלות באוניברסיטת אינסברוק.

רופא הנשים האמריקאי, ד"ר פנתר, התיר לי לעשות בהיריון כל מה שעשיתי לפני ההיריון, וב"כל מה שעשיתי לפני ההיריון" נכלל גם סקי שלג. כך שלמרות שהסבתא לעתיד, ליאה גרשטל, לא אהבה את הרעיון, הייתה ההחלקה בחודש רביעי להיריון הראשון שחרור מתמשך.  שחרור מכוח המשיכה, שחרור מהבחילה ושחרור מהאדמה. ההחלקה במורד AXAM LIZUM עם סתיו בבטן הייתה טובה מתמיד.

           

האב לעתיד גלש ליד ואני, לא ידעתי נפשי מרוב אושר. עפתי כמו ציפור. הגוזל הראשון צמח בתוך רחמי, מוגן בתוך גופי. עפנו שם שתינו על הרי טירול המושלגים, בין שמיים וארץ. גן עדן.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • טלי  On 28 באוקטובר 2009 at 16:16

    אני מאוד לא נמשכת לסקי, מעדיפה כן להרגי שאת האדמה מתחתיי (לפחות במובן הפיזי), אבל ברור שבשבילך ובשביל העוברית דאז זה היה הכי הכי נכון שאפשר.

    איזה כיף (-:

    אהבתי

  • עידית פארן  On 28 באוקטובר 2009 at 16:50

    בלי תינוק בבטן
    (חכמה גדולה הם היו לידי, שני נערים יפים ושוויצרים)

    זה היה פרוייקט בשבילי, שאני לא בטוחה שיחזור בגלגול הזה
    אני כן זוכרת אותי הולכת עם המגלשים ושרה
    איזה כיף לך שעשית את זה עם גוזלה בבטן!!!!

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 28 באוקטובר 2009 at 18:18

    בנג'י?

    אהבתי

  • יולי  On 28 באוקטובר 2009 at 20:23

    תודה טלי. אכן כייף אדיר.

    עידית, את עפה בדרכך שלך. זה לא חייב להיות בסקי או בספורט … זה יכול להיות גם עם חרוזים…

    דפנה, הלוואי ובהריון השני ביית עודה בנג'י…היה כבר יותר קשה עם תינוקת קטנה ובחילות של הריון לעשות בכלל משהו…

    תודה בנות.
    ומה עם הבנים?

    אהבתי

  • יולי  On 28 באוקטובר 2009 at 20:24

    הלוואי ובהריון השני הייתי עושה
    ולא: "בהריון השני ביית עודה"..
    סליחה

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 28 באוקטובר 2009 at 20:28

    תוך כדי בחינת המקלדת…
    ככה זה עם מקשים קרובים. את יודעת שיש כתובות אינטרנט שהן למעשה טעויות הקלדה נפוצות כאלה על כתובות מוכרות ופופולאריות, והן עולות המון כסף בגלל שהמונים מגיעים אליהם בגלל שהאצבע מחליקה…

    אהבתי

  • יולי  On 28 באוקטובר 2009 at 20:52

    דפנה, תני דוגמא אם את יודעת

    אולי משהו כמו:
    touyube = youtube
    ?

    אהבתי

  • דוגמה  On 28 באוקטובר 2009 at 21:28

    אני יודעת על amazong.com
    שעכשיו שייכת ל אמזון

    אהבתי

  • יולי  On 28 באוקטובר 2009 at 21:41

    הדוגמא עובדת. נחמד. תודה

    אהבתי

  • הזוייה  On 29 באוקטובר 2009 at 8:09

    כחולת גלישה (ולא באינטרנט). ראיתי כבר הכל – מנתרים, קופצים, דאונהיל, אבל אין דבר יותר מלבב לראות בנוף הלבן הריונית שעפה כמו ציפור. מקווה שיורש העצר יעלה על מגלשיים ויצטרף לחגיגת העונג הזו שנקראת סְקִי. אני טסה בינואר, בְּלִי נֶדֶר לאוסטריה שמעולם לא הייתי בה: )

    אהבתי

  • יולי  On 29 באוקטובר 2009 at 10:31

    תודה לך. יורשת העצר טרם עלתה על מגלשיים בעיקר עקב יוקר העיסוק האהוב הזה. נסיעה טובה לך לאוסטריה. כולי קנאה.
    מסרי בבקשה לדאונהיל דרישת שלום וגעגוע ממני

    אהבתי

  • מיכל  On 29 באוקטובר 2009 at 18:58

    סקי לא ברפרטואר שלי – גם לא מאמינה שיהיה…

    אבל בהריון השני שלי שחיתי ה-מ-ו-ן
    ממש ממש המון

    בהריון השלישי הייתי פחות ספורטאית באופן קבוע, אבל זוכרת שרצתי בספורטק בחודש שישי (לא הייתי זוכרת, אבל פגשתי חברה שהסבירה לי כמה 'משוגעת' אני)

    אהבתי

  • אדם  On 30 באוקטובר 2009 at 2:36

    ההרפתקאה הגדולה מכולן, פחד אלוהיה בענק, נראית לי ההריון עצמו. נכנסים להרפתקאה הכי מחייבת ובלתי נשלטת שאפשר. כמו לתת ללב להסתובב בעולם בכוחות עצמו, נגיד בהודו על אופנוע בלי השגחת אמא.

    אהבתי

  • יולי  On 30 באוקטובר 2009 at 16:08

    מיכל, עם הריון או בלי הריון, מציעה לך לקחת שיעור או שניים בסקי שלג בהזדמנות על הר מושלג. זו חוויה שאין דומה לה. ולא עשיתי בנג'י ולא קפצתי ממטוס עם מצנח.

    אדם, הורות היא החוויה הכי מלמדת שיש בעולם הזה. יותר מכל ספר. יותר מכל מורה, מסטר או גורו. הילדים הם המראה הכי מדוייקת שלנו ואפשר ללמוד מהם על עצמינו נון-סטופ. אתגר מוממלץ ביותר.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: