גילוי וכיסוי בלשון

"בני אדם זורים בכל יום לרוח, בכוונה ולפי תומם, מלים חמרים חמרים, אותן ואת צרופיהן השונים, ורק מועטים מהם יודעים או מעלים על לב מה היו המלים ההן בימי גבורתן. כמה מאותן המלים לא באו לעולם אלא אחרי חבלי לידה קשים וממושכים של דורות הרבה; כמה מהן הבהיקו כברקים פתאום ובטיסה אחת האירו עולם מלא; דרך כמה מהן נמשכו ועברו מחנות מחנות של נשמות חיות, נשמה הולכת, נשמה באה, וכל אחת הניחה אחריה צל וריח; וכמה מהן שמשו נרתיקין למכניסמוס דק ומורכב מאוד של מחשבות עמוקות והרגשות נעלות בצרופיהן ובצרופי-צרופיהן הנפלאים ביותר. יש מלים – הררי אל, ומלים – תהום רבה. יש שבמלה קטנה אחת נגנזה כל תמצית חייה, כל השארת נפשה של שיטה פילוסופית עמוקה, סך-הכל של חשבון עולם שלם. יש מלה שהכריעה בשעתה עמים וארצות, מלכים הקימה מכסאותם, מוסדות ארץ ושמים הרגיזה. והנה בא יום והמלים ההן ירדו מגדולתן והושלכו לשוק, ועתה בני אדם מגלגלים בהן מתוך שיחה קלה כמי שמגלגל בעדשים.
היש לתמוה על כך?" 

אני לא משוררת ולא סופרת. הלוואי והייתי. אבל אני יודעת שמילים יכולות לתת חיים ויכולות להרוג.
שמילים בוראות עולם ויכולות גם להרוס. אני יודעת ואתם יודעים שחייבים לשמור על המילים.  פחות על השפה.  יותר לשים לב למילה שבוחרים להשתמש.  למה שבאמת מבקשים לומר.  בכל רגע. בכל מקום. בכל מצב.

בפסק דין שכתבה לפני כמה ימים, המפקחת הבכירה על רישום מקרקעין מירה אריאלי, היא כתבה שהיא מאמינה לי (התובעת).  היא לא כתבה שהיא לא מאמינה לשכן (הנתבע) שאמר וממשיך לומר דברים הפוכים לחלוטין משלי, וזה בסדר מבחינתי. אתם יודעים למה? כי זכיתי.

"על מה יש לתמוה? על אותו רגש הבטחון ועל אותה קורת הרוח שמלוים את האדם בדבורו, כאלו הוא מעביר באמת את מחשבתו או את הרגשתו המובעת על מי מנוחות ודרך גשר של ברזל, והוא אינו משער כלל, עד כמה מרופף אותו הגשר של מלים, עד כמה עמוקה ואפלה התהום הפתוחה תחתיו ועד כמה יש ממעשה הנס בכל פסיעה בשלום.". חיים נחמן ביאליק, 1915. 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אורה  On 19 באוקטובר 2009 at 21:00

    איזה ציטוטים נפלאים הבאת: זרקת אותי אחורה לבי"ס תיכון. אני חוששת שכבוד השופטת לא התעמקה עד כדי כך בגילוי וכיסוי בלשון, אלא, בעיקר בלשון החוק- אבל, כמו שאת אומרת, העיקר שהרווחת..

    אהבתי

  • יולי  On 19 באוקטובר 2009 at 22:05

    תודה אורה.
    אבל גם הטקסט של חיים נחמן מבריק

    אהבתי

  • Yoni Ofir  On 19 באוקטובר 2009 at 22:27

    יולי, זה אולי בא מכוון אחר לגמרי, אבל הסיפור הזכיר לי משהו מהטקסט של המתאוס פסיון של באך, מצאתי תרגום לאנגלית:

    Forbear

    Though deceiving tongues may sting me
    Though I suffer, innocent
    Mocking scorn
    Ah, then may the Lord above
    Give my guiltless heart its vengeance

    אריה מקסימה, אם יצא לך לשמועת אגבת בגרמנית היא נקראת GEDULD

    אולי זה טקסט עם אוברטונים קצת מרוממים, אבל זה מתקשר למה שכתבת – לשמור על המילים – דברים מדברים כל הזמן, גם השתיקה. אולי דרך השתיקה עוברות הרבה יותר מילים ומסרים עשירים, מאשר דרך הרעש של ויכוחים וצעקות

    יוני

    אהבתי

  • יולי  On 19 באוקטובר 2009 at 22:58

    תודה יוני.
    דוגמא נהדרת הבאת ובכלל,
    הקשר בין מוסיקה לטקסט – לבחירה המתאימה של המילים…נהדר.
    תודה.

    אהבתי

  • עידן  On 20 באוקטובר 2009 at 6:43

    איתרע והתמזל מזלי להיתקל בה כמה פעמים כמתדיין בסיכסוכי שכנים בתל אביב. לפעמים זכיתי, לפעמים לא.

    אריאלי תמיד נשארה אריאלי: גסת רוח, לא נותנת לאף אחד לגמור משפט, נוזפת כמו אם מנזר קלוויניסטית. הדיונים בפניה מוציאים שם רע למערכת המשפט. כשהיינו יוצאים החוצה, היינו נושמים לרווחה – קשה לנשום אצלה מרוב מועקה.

    אהבתי

  • מיכל  On 20 באוקטובר 2009 at 9:27

    ותודה תודה על הטקסט המופלא שהבאת כאן, ועל הלינק.

    אהבתי

  • אסתי  On 20 באוקטובר 2009 at 10:09

    גם הסיבה לפוסט – הניצחון של הטובים במערכת המשפט
    וגם הטקסט שהבאת בהקשר

    אז מי אמר שהצדק לא מנצח, ככה לפעמים?

    אהבתי

  • שלומי  On 20 באוקטובר 2009 at 10:27

    את זכית
    ןגם אנחנו זכינו בך
    תודה

    אהבתי

  • יולי  On 20 באוקטובר 2009 at 13:22

    עידן, נראה לי שמירה אריאלי עושה עבודה בלתי אפשרית: מחד אנשים מנוצלים ומצד שני נצלנים שקרנים והיא צריכה לעבוד נורא קשה לחפש את האמת ולמצוא אותה אז, מבחינתי כרגע – לא איכפת לי שהיא צעקה עלי (והיא צעקה לא מעט) אבל היא הוציאה את האמת לאור וזה דבר גדול (בשבילי) ובכלל.

    מיכל, תודה, תודה ותודה. תהני מחיים נחמן. הוא מדהים.

    אסתי, המון תודה. נורא ריגשת אותי. זה ממש לא מובן מאליו שהטובים מנצחים. דבר אחד בטוח, אסור לוותר. תודה שוב.

    שלומי, המון תודה. קצת הובכתי אבל, יאללה, הגיע הזמן לדעת לקבל מחמאות גם. המון תודה.

    אהבתי

  • טלי  On 22 באוקטובר 2009 at 10:24

    למילים יש המון כוח, למה שנאמר ונכתב ולמה שאינו, גם למילים היפות של ביאליק שבחרת להביא הנה וגם למילים שבחרת לא לכתוב, בדרך המיוחדת הזאת שבה את מצליחה שוב גם לספר הכל וגם לא לגלות כלום.

    ניצחתי זאת מילה מצויינת, כן ירבו!

    (-:

    אהבתי

  • יולי  On 22 באוקטובר 2009 at 20:30

    תודה רבה טלי. הדרך שאת מצליחה להביע תמיכה, להחמיא, ראוייה למילים הכי טובות.

    ורק דרך אגב, כתבתי "זכיתי". לא כתבתי "ניצחתי". עד שאני אכתוב "ניצחתי" עוד ייקח זמן.

    בינתיים, "זכיתי".
    תודה שוב.

    אהבתי

  • טלי  On 22 באוקטובר 2009 at 23:18

    שתזכי לנצח!

    (-:

    אהבתי

  • יולי  On 23 באוקטובר 2009 at 10:21

    רוב רוב תודות טלי.יש לך נשמה ע-נ-ק-י-ת

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: