פגשתי קוראת

פגשתי קוראת
שקוראת את מה שאני כותבת
שאמרה לי
שעכשיו היא רואה רגש 

שעכשיו היא רואה רגש
שהיא לא רואה בקריאה,
בכתיבה.
 
פגשתי רגש
שלא קוראים אותו בכתיבה
שאני כן
רואה.
 
פגשתי קוראת
שרואה
אותי
ורוצה יותר
רגש.
 
אולי ככה זה,
כשכותבת פוגשת קוראת
פוגשת רגש.

—————————–

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • מיכל  On 11 בספטמבר 2009 at 19:07

    מאחלת לך שתפגשי עוד רבים ורבות מביניהם. זה חשוב לפחות כמו הכתיבה.
    לדעתי.

    חיבוק ושבת שלום

    אהבתי

  • עידית פארן  On 12 בספטמבר 2009 at 6:54

    כי
    את כותבת תמיד אותו הדבר
    אבל מי שקורא, זה משתנה אצלו,ההתחברות, הענין
    הרגש…
    והכל קיים בתוך הטקסט שלך כי כל קורא רואה בו משהו קצת אחר, לא כך?..

    אהבתי

  • יולי  On 12 בספטמבר 2009 at 8:03

    תודה רבה מיכל. מעניין מה שכתבת כאן. מעורר למחשבה. וחיבוק חזרה ושבת שלום גם לך.

    עידית, מאוד תודה
    כי כן, הכי אני רוצה שכל קוראת תתחבר, וכל קורא יתחבר, למה שמתאים להם להתחבר,
    אצליהם
    בפנים

    אהבתי

  • אורה  On 12 בספטמבר 2009 at 9:49

    גם אני רואה רגש. הרבה רגש. ואיזו ילדה מהממת היית (ועוד לא רואים פה את העיניים..)

    אהבתי

  • נועם  On 12 בספטמבר 2009 at 10:45

    היא נפלאה. כמו ציור.
    האם היא נחתכה מתמונת הילדה הקטנה יולי?

    אהבתי

  • יולי  On 12 בספטמבר 2009 at 10:55

    תודה אורה. תודה רבה.

    נועם, תודה גם. מדובר בשתי שיקופיות שונות מאותו הטיול. חתכתי מהתמונה את רמה ארנן (בתו של אברמהל'ה ארנן) שם היא ואני מחזיקות ידיים. טיילנו אז שתי משפחות בארץ היפה שלנו.
    "כמו ציור" מדבר עם הפוסט המרהיב האחרון שלך. רציתי ולא העזתי לכתוב שם שאני רואה שם את רמת דוד שלא צויירה…
    תודה

    אהבתי

  • יולי  On 12 בספטמבר 2009 at 10:58

    http://www.notes.co.il/lester/

    אהבתי

  • טלי  On 12 בספטמבר 2009 at 13:03

    לא קרה לי הרבה אבל כשקרה זה תמיד הפתיע וריגש וכן- יש הרבה רגש- במה שנכתב, ובמה שלא נכתב,ובמה שרק נרמז, ובמה שנכתב בדיו לימון סודית ובלתי נראית, ובמפגש פנים אל פנים.
    כן ירבו! (-:

    אהבתי

  • נועם  On 12 בספטמבר 2009 at 13:07

    יולי, נעים לקרוא שאהבת את הפוסט על נופי העמק של אלי שמיר. וגם נתת הפניה! תודה תודה.

    איזו ארץ קטנה. ענף ממשפחתו של אברהם ארנן (אחיו משה ומשפחתו) היה בקיבוץ שבו גדלתי. בת אחיו היתה כמעט בגילי. גדלנו יחד. היא מופיעה בתמונה בפוסט הזה שלי:
    http://www.notes.co.il/lester/54769.asp

    אהבתי

  • נועם  On 12 בספטמבר 2009 at 13:11

    מדובר ברונית

    אהבתי

  • יולי  On 12 בספטמבר 2009 at 21:01

    המון תודה טלי. התגובות שלך עוזרות לי להמשיך וליצוק את הרגש לתוך הכתיבה.

    נועם, נעים לחוש קרבה כמו פעם שהיו כאן מעט אנשים וכך הכרנו הרבה… כתבתי בפוסט שלך על נדידת השבטים לקראת חג הפסח. ושוב, תודה.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: