מלחמות קדושות; 171 שנים

דיויד רוברטס

   1838

 

באותה שנה עולה סבא של סבתי,

אהרון שלוש, לארץ הקודש

עם הוריו מאוראן שבאלג'יר.

הם בוחרים להתיישב ביפו.

  

  171 שנים מאוחר יותר,אוגוסט 2009

  צולם על ידי בתי, סהר גרשטל,

נינת נכדתו של אהרון שלוש.

דור שישי/שביעי בארץ הזו.

חיילת בצבא הגנה לישראל.

ואני שואלת:  האם אנחנו נלחמים על בית?

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • שאול  On 17 באוגוסט 2009 at 13:42

    המלחמה שלי היא להגדרתי העצמית כיהודי גאה המנותק מהתיאולוגיה הפוליטית הנקראת ציונית.

    הציונות היא תנועה אירופאית אשכנזית שאותי לא מחיבת במאומה. זוהי מלחמה שחובה קדושה לחשוף את ערוותה שהיא הקולוניאילסם האכזרי של ההתנחלויות בשטחים הכבושים,הפיכתם של מדכאים אכזרים שביו פעילי זכויות אדם ואסירי ציון בברה"מ לקדושים וגיבורים. תנועה שהצליחה להגשים קפיטליזם אכזרי ,חוסר סולידריות וחוסר חמלה.

    אני נלחם לעצמאותי להגדיר את זהותי בעצמי ועל ההיסטוריה שלי אותה מנסים לשכתב. יש ניסיון בזוי למחוק מההיסטוריה את היחס הבזוי למזרחים ע"י מפאי ולהגיד שמעולם לא היו אפליות ולא היה קיפוח.

    אני נלחם לעצמאות מליברמן הפשיסט ושו"ת והעמדת חומה גבוהה ביני לבינו

    את מלחמת המיעוטים אשאיר להם אלא אם הם יבקשו זאת ממני

    אהבתי

  • איילי  On 17 באוגוסט 2009 at 16:16

    הנושא המזרחי לא ממש מעניין, כי היהודי המזרח היו ביקושי 10 אחוזים מסך כל היהודים. הם היו קרובים מאוד לארץ ישראל, אך לא תרמו מאומה להתפתחותה עד ל-1948.

    לא צריך לשכתב את ההיסטוריה. אבל, כל אחד חייב לתרום מיכולתו ולא משנה מתי הוא הגיע מה היה חלקו בהיסטוריה הישראלית.

    אהבתי

  • שאול  On 17 באוגוסט 2009 at 16:26

    מהציונות נפרדתי
    יהדות,ציונות ומדינת ישראל אלה 3 דברים נפרדים

    אהבתי

  • יולי  On 17 באוגוסט 2009 at 18:18

    שאול, קל לי להזדהות אתך אבל נשארת שאלת העברית והישראליות. מה אתן? הרי הצינות החזירה לחיים את העברית ומדינת ישראל נתנה לנו בית כדי שנוכל להיות יהודים לא רדופים על ידי נוצרים או מוסלמים או נאצים או…

    ואיילי מכיוון שמשפחת אבי היו יהודים ערבים ותרמו הרבה להקמת העיר העברית תל אביב קשה לי לקבל את ה"לא תרמו מאומה" שלך ובנוסף, אני חושבת שחשוב מאוד לשכתב את ההיסטוריה כי היא נכתבה על ידי הגמוניה גברית שלא ראתה אותי ולא ראתה אותך, אז אני בהחלט מתעניינת בלכתוב את ההיסטוריה מחדש – מנקודות מבט חדשות

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 17 באוגוסט 2009 at 19:17

    "…מדינת ישראל נתנה לנו בית כדי שנוכל להיות יהודים לא רדופים…"
    כנראה לא בדיוק הצליח…

    וזה שהחזירו את העברית זו קטסטרופה…

    אהבתי

  • שאול  On 17 באוגוסט 2009 at 19:33

    מדינת ישראל נתנה לנו בית והשאלה מה עושים עם הבית ואיך שומרים עליו. לבינתיים מי ששומר על הבית זה האוייב הערבי הפלסטיני שעדיין משחק לידיים שלנו. מבחינתנו אנחנו עושים את הרבה מעשי נבלה כלפי המיעוט הערבי שנושא בתעודות זהות כחולות וכלפי הפלסטינים בשטחים הכבושים שסובלים הרבה יותר מאחיהם מאכזריותם של המתנחלים.

    לגבי זיקה תרבותית

    התחלתי את בית הספר היסודי לשמחתי בממלכתי דתי שיחד עם בית הכנסת הוציא אותי ממעגל ה"יהודי החדש" וההיסטוריה שלי התחילה לפני 3000 שנה ולא ב 100 שנות ציונות.בתיכון למדתי בבליך עם "שועי הארץ" וה "סמנא וסלתא" וזאת היתה "חויה מענינת" לבוא מבית קשה יום וללמוד עם האריסטוקרטים. נתן אלתרמן ומגש הכסף מעולם לא הרשימו אותי מי שהרשים אותי היו הגששים.

    מילים ומנגינה מתחברים אצלי יחד רק כאשר מדובר בתפילות הימים הנוראים או לקריאה בתורה. כשאני שומע שיר אני מעולם לא מספיק לקלוט את המילים.למילים בפואמות אני לא מצליח להתחבר למילים של עגנון בסיפורי,ובספרים מתחבר גם מתחבר. אני מאוהב גם בספרות היהודית מסורתית להוציא מיסטיקה וקבלה.

    את המוסיקה הערבית ששמעתי בבית אבא אני אוהב ואהבתי אבל בבגרותי מה שמרגיע אותי זו המנגינה ללא מילים. אני מחפש ומוצא הקלטות נדירות של שומאן ושופן מלפני 80 שנה בביצועם של ז'ק טיבו ,פבלו קזלס ואלפרד קורטו וזה מה שעושה לי טוב על הלב.

    זה מה שהייתי לוקח לאי בודד

    אהבתי

  • עידית פארן  On 17 באוגוסט 2009 at 20:36

    אני לא יודעת, אני באמת לא יודעת
    לפני כמה זמן, אמר לי חבר (כתבתי את זה אצל השכן שלך , אני חוזרת על זה כמו מנטרה)
    הוא סיפר לי שהוא קנה אדמה בארץ אחרת, והתקשר לאבא שלו , ואמר לו, קניתי אדמה, אני עומד עליה, מה אני אגיד לך אבנים, מלא אבנים הם היו פה 60 מליון שנה ויותר לפני
    מה שלי, זה לא שלי….
    אבק של כוכבים הוא אמר לי אחרי זה, העץ ששתלת בגינה שלך יחיה יותר משנינו….
    יש איזו דינמיקה לדברים, הכי הכי כואבים
    שלא אני ואת יכולות לשנות

    אני כן אלחם כדי לחייך יום יום לאנשים שאני פוגשת במקרה, ולהגיש מים למי שצריך ואני בסביבה
    ואני כן אדרוש מהבן שלי, שעוד מעט יהיה חייל להתנהג באופן הוגן,לכל אחד, ממש לכל אחד ואנחנו מדברים על זה
    אבל לגעת בדיון הזה (של בית), להילחם עליו
    אני מקנאה בך שאת בכלל נוגעת בזה (ופה אני מודה לך על מה שכתבת, אז בפוסט שלי, את זוכרת??)

    אהבתי

  • רן  On 17 באוגוסט 2009 at 21:40

    מדבר ערבית וכמה שכמותו עם או בלי תקן אקדמי עשו שבתון ושנת השתלמות ו/או נסעו לקונגרס ו/או כנס בארץ מוסלמית, למשל תורכיה. כמה מאנשי הכנסת המזרחית, סליחה קשת מזרחית יושבים היום במרכזי התרבות הערבית בקהיר, בגדד, דמשק וכמה בלוס אנגלס, ניו-יורק, לונדון, פריז וכל מה שבאמצע ושלא יספר לי שהציונות גרשה אותם מגן העדן של הדהימים כי אם כך מי מגרש את הנוצרים דוברי ארמית מסוריה לסקנדינוויה ואת הנוצרים סתם לכל פינות העולם. הציונות הכינה לו ולדומיו את המקלט הזה והם כמו תשובה וכבוד הנשיא קצב ופרץ בוני הנגב ועובדי הנמלים והאחים אלפרון האשכנזים וכבוד השר שיטרית ועוד ועוד ועוד גם עבדו וגם לחמו וגם לקחו כל מה שיכלו לפעמים יותר מדי ואז באה משטרה והפרקליטות ממש כמו אשכנזים לא יותר ולא פחות. ודי מספיק נמאס מהיבבות הקינות והנהי. לך ותן הרצאות על יהודים ערבים ועוול לפלשתינים לרב עובדיה ולדרעי ולמוהל זאב, רד ממני ומבני. אנחנו הפרולטריון. הורי הורי הורינו אני ובני עבדנו עשר ויותר שעות גם בטוריה. הותרמנו לכופר הישוב, גויסנו לצבא הבריטי ולצה"ל. 6000 טובים ממני וממך בנו כאן מדינה במותם. אנחנו עובדים, לומדים, משרתים בצבא משלמים את כל המיסים ממלאים את כל החוקים במה אתה טוב ממני במה אני או אבי או כל אשכנזי אחר או כל מפאיניק גרם לך ולדומיך עוול. מה בדיוק וכמה לקחתי ממך? אתה ודומיך חיים כאן טוב מבכל ארצות ערב. יהודים ערבים עשו כל עוול וכל טוב שעשתה הציונות. וכמוך עוד מחרטטים על גזענות. הבט במראה ותן הרצאה על גזענות..

    אהבתי

  • שאול  On 17 באוגוסט 2009 at 22:20

    לגבי יוצאי עיראק ומצרים
    אם התעצבנת וכתבת תגובה ארוכה מילאת את ציפיותי

    אהבתי

  • שולטהייס  On 17 באוגוסט 2009 at 23:40

    ומאחר והצדק עמך – באמת חבל לבזבז זמן על ערבים מתוסכלים – אתה תמשיך ליילל ואנחנו נמשיך לעצב את הארץ. סלאמת.

    אהבתי

  • יולי  On 18 באוגוסט 2009 at 0:54

    לגברים אני מבקשת להזכחר שהשאלה שלי הייתה: האם אנחנו נלחמים על בית.
    בינתיים זה נראה שאתם מלחמים אחד בשני
    אז אולי זו המלחמה – של גברים נגד גברים

    כי נשים כבר מזמן היו מסתדרות
    או לא
    כי עידית למשל תילחם על לחייך לאנשים שהיא פוגשת ולהגיש מים למי שצמא…

    ואני שואלת אם היינו רצויים כאן ולא כאילו צריכים להילחם על המקום שלנו כאן, האם היינו ממשיכים להילחם או יושבים ונחים בבית?

    אהבתי

  • שרון רז  On 18 באוגוסט 2009 at 8:58

    למה אנחנו נלחמים בכלל? למה הם נלחמים בכלל?

    אז בתך התגייסה בסוף, אני זוכר שהיתה התלבטות בסרט שהיצגת בפעם הקודמת או לפניה, לגבי התגייסותה, מעניין

    אהבתי

  • יולי  On 18 באוגוסט 2009 at 9:07

    נכון, השאלה למה הם נלחמים מעניינת גם.
    ואולי התשובה הנכונה, נכונה שלני הצדדים
    אולי כמו שנלחמים כאן קוראים בתגובות אחד בשני.
    הרי אין צודק אחד
    הרי יש (לפחות) שני צדדים
    לכל סכסוך.
    השאלה שלי היא על מה הסכסוך?

    והבת שראית בסרט מתלבטת אם ללכת לצבא היא סתיו (הבכורה) שעשתה שירות לאומי במקום צבא, וסהר, שמשרתת היום בצבא לא התלבטה .

    אהבתי

  • טלי  On 18 באוגוסט 2009 at 18:49

    היא על תחושת צדק הסטורי ועל "מי יותר קורבן".

    הטרגדיה היא שאנחנו והפלסטינים דומים כל כך, וכל כך מסרבים "לצאת פראיירים", גם במחיר דמים.

    אהבתי

  • יולי  On 18 באוגוסט 2009 at 19:31

    בחיי, זה בדיוק מה המחשבה שהתפתחה לי היום
    שזו מלחמה על מי צודק:
    מי צודק יותר
    או מי צודק בכלל

    ממש כמו בויכוחים בין שני אנשים על נושא שחשוב להם

    וההיסטוריה, טלי, היא רק אמצעי נוסף להנמקות של מי צודק יותר וכו'

    אהבתי

  • טלי  On 18 באוגוסט 2009 at 21:34

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: