אמא בת שבעים ותשע היום

אמא, תמי כהן, בת שבעים ותשע היום.  ילידת הארץ (1930), חברת הפלמ"ח שלוחמת, מאז נעוריה בחיפה, למולדת טובה יותר לה ,למשפחתה, לילדיה ונכדיה, ולא מפסיקה לחלום.  "לחלום שהכול כבר נגמר". כי הלא: "הן אפשר, הן אפשר, שיהיה זה פשוט כבר מחר".  לאמא באהבה.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • הילה  On 8 באוגוסט 2009 at 10:41

    אמא שלך אישה מקסימה. הלוואי שהיו רבות כמוה. אולי הייתה לנו יותר תקווה ותוחלת בארץ האומללה הזו.
    ברכות לאימך ושנזכה לכך שהחזון שלה יתגשם.

    אהבתי

  • אסתי  On 8 באוגוסט 2009 at 11:39

    הנה הערב כבר ירד על המדבר,
    אבל אנחנו נספר עד כלות הליל,
    איך הפלמחניק מחפש את המחר,
    איך הפלמחניק למחר נושא עיניים.

    בזה היום הולך הוא בעשן ואש,
    והוא זוכר את הקרבות אשר עבר,
    אבל עם ערב, טרם קרב שוב יתחדש –
    תמיד, תמיד הוא מחפש את המחר.

    הוא מחפש את המחר,
    והוא ימצא אותו לבטח!
    מן המשלט, מן המדבר,
    הוא עוד יבוא, יבוא לפתע!
    כי הוא חותר אליו בלי הרף,
    למענו לוטש הוא חרב!
    על כן, בטרם ליל עבר –
    הוא מחפש את המחר.

    המון המון מזל טוב.

    וקבלי מתנה משאול ביבר – במיוחד ליומולדת של אמא

    אהבתי

  • אסתי  On 8 באוגוסט 2009 at 11:47

    ראיתי בזמנו את הסרט יותר מפעם אחת בערוץ 8 וכל פעם התרגשתי מחדש
    והזדהיתי
    וכאבתי
    והרגשתי כמו משפחה עם אמא שלך
    כי את הזן הנדיר הזה של האנשים אני מכירה באופן אישי, מהבית שלי

    ושוב, מרגש עד דמעות.

    אהבתי

  • יולי  On 8 באוגוסט 2009 at 12:16

    הן אפשר

    מילים: חיים חפר
    לחן: דוד זהבי

    בַּשַּׁלֶּכֶת נוֹשֵׁב כְּבָר הַסְּתָו,
    הָאָבָק בַּדְּרָכִים אַט שָׁקַע,
    וְהַיּוֹם רַק אֵלַיִךְ נִשְׂרָף
    וְחוֹלַם עַל פְּגִישָׁה רְחוֹקָה.

    הֵן אֶפְשָׁר כִּי עוֹד עֶרֶב יָבוֹא,
    וְהַשַּׁעַר יַחֲרֹק לוֹ דּוּמָם,
    וְעֵינַיִךְ יִהְיוּ כֹּה טוֹבוֹת,
    כְּמוֹ אֵין מִלְחָמָה בָּעוֹלָם.

    פזמון:
    הֵן אֶפְשָׁר, הֵן אֶפְשָׁר,
    שֶׁיִּהְיֶה זֶה פָּשׁוּט כְּבָר מָחָר.
    הֵן אֶפְשָׁר וּבַגִּ'יפּ שֶׁעָבַר,
    שָׁאֲגוּ בַּחוּרִים כִּי נִגְמַר.
    הֵן אֶפְשָׁר, הֵן אֶפְשָׁר
    שֶׁיִּהְיֶה זֶה פָּשׁוּט כְּבָר מָחָר.

    הֵן אֶפְשָׁר כִּי חַדְרֵךְ הֶעָצוּב
    מְחַכֶּה בְּחִוְרוֹן קִירוֹתָיו,
    וְקוֹרֵא הוּא לִשְׁנֵינוּ לָשׁוּב
    מִקְּרָבוֹת מִדְּרָכִים וּמִסְּתָיו.

    הֵן אֶפְשָׁר כִּי פִּתְאוֹם נִפָּגֵשׁ
    בְּמִשְׁלָט אוֹ בְּדֶרֶךְ עָפָר
    הֵן אֶפְשָׁר בֵּין עָשָׁן וּבֵין אֵשׁ
    גַּם לַחֲלֹם שֶׁהַכֹּל כְּבָר נִגְמַר.

    הֵן אֶפְשָׁר…

    אהבתי

  • נטלי מסיקה  On 8 באוגוסט 2009 at 16:31

    אישה מעוררת כבוד והשראה

    אהבתי

  • נועם  On 8 באוגוסט 2009 at 16:41

    בעמידה שלה, בחיתוך הדיבור, בביטחון, ביושר ובישירות משדרת אמא שלך עוצמה רבה ויופי רב. איזו ישראליות נהדרת היתה פה פעם ועדיין ישנה – גם אם לא בחזית 'הישראליות היהודית החדשה', שנולדה עם הכיבוש ועם מהפכת הנגד לישראליות (ועדיין אנו בעיצומה).

    אהבתי

  • חנה בית הלחמי  On 8 באוגוסט 2009 at 17:33

    (אני מכירה את הסגנון מהבית – זן אחר).
    שתהיינה עוד הרבה שנים טובות.

    אהבתי

  • אורה  On 8 באוגוסט 2009 at 18:22

    מזל טוב לאמך.אשה מקסימה. הצפייה בסרט הפכה אותך, בעיני, לעוד יותר חידתית ממה שהיית קודם- מה יהיה?

    אהבתי

  • שאול  On 8 באוגוסט 2009 at 18:41

    מזל טוב לאמך ועד 100 כ 20

    דומני שהמדינה והקהילה גזלו מסדר יומה של אמך הרבה מאוד אנרגיות והרבה מאוד זמן.

    אני תקווה שאת ,אחיך ואחותך תעניקו לאמך את המתנה שהיא משתוקקת לה מכל עוד לפני שתגיע לגבורות.

    אהבתי

  • יוסי דר  On 8 באוגוסט 2009 at 19:25

    איזו הפתעה!

    והמחוייבות שלא נגמרת.

    מזל טוב!

    אהבתי

  • יולי  On 8 באוגוסט 2009 at 21:34

    שלחתי את הברכות שלכם במייל לאמי שתהנה גם היא.
    אז תודה נטלי,נועם, חנה, יוסי ואורה.
    מסקרן אותי אורה – במה אני חידתית עבורך
    ושאול, תודה על הברכות ועל הרגישות. אכן הורי, דור תש"ח, חשבו שהמדינה היא עניין רציני שדורש הרבה מאוד מתשומת הלב שלהם, ואולי בזכות אנשים כמותם יש לנו היום בית וייתכן שזו המתנה שאימי ייחלה לה כאשר תגיע לגבורות. היום בכל מקרה היא מדווחת על שמחה גדולה בחלקה.

    אהבתי

  • אורה  On 8 באוגוסט 2009 at 23:02

    יולי, לשאלתך, עניין החידתיות חוזר אחורה- לדברים שסיפרת על מערכת היחסים המשפחתית ועוד רמזים שזרקת בדברים שכתבת- שמסקרנים אותי, אבל את מספרת את הסיפור שלך ואני מחכה בסבלנות לסיפור שיבשיל. עכשיו אני מנסה לשלב את דמותה של אמך בכל המארג הזה ועדיין לא מצליחה לראות את התמונה במלואה.

    אהבתי

  • שרון רז  On 9 באוגוסט 2009 at 8:59

    מזל טוב לאם ולבת
    כל הכבוד לאישה הזאת, ממש כל הכבוד לה

    אהבתי

  • אביגיל  On 9 באוגוסט 2009 at 9:27

    תודה יולי. אמא שלי נולדה בשביעי לאוגוסט… עוד נקודת חיבור בינינו. איך שהתחיל הוידאו התחלתי לדמוע, בשבועיים האחרונים עברתי בכל-כך הרבה נקודות מעבר, מקסיקו, ארה"ב, טאבה ועוד, שהשוני בין מה שקורה אצלנו במעברי גבול- המכונים במילה הכל-כך מעליבה מחסום, פשוט מצמררת. מי ייתן ואמך תזכה לעוד הרבה פעילויות שלום שיחזירו את המילה בטחון לאיפה שהיא צריכה להיות- בבית. וגם לאפשר הרבה מעברים נינוחים לאנשים כמו שסללה לך את הדרך לעולם הזה…. תודה

    אהבתי

  • מיכל  On 9 באוגוסט 2009 at 10:17

    באיחור קל, אבל בכ"ז

    אהבתי

  • טלי  On 9 באוגוסט 2009 at 12:22

    כמה משמח ובריא בעיני המעבר הזה שאת עושה פה בין לחגוג את הולדת הבת שלך ללחגוג את הולדת אמא שלך, ולחגוג את עצמך ביניהן.

    שיהיו לה חיים ארוכים וטובים ורק בריאות ושמחה!

    אהבתי

  • יולי  On 9 באוגוסט 2009 at 18:38

    לכל המברכים
    ולאורה, מקווה שמורכבות התמונה תתבהר בהמשך.
    ושרון תודה לך וסליחה שלא ברכתי אותך ליומולדת בנך. קראתי ולא הגבתי לפני כמה ימים.
    ואביגיל המון תודה. גם אני בכיתי או דמעתי. היש הבדל?
    ולמיכל ולטלי – תודה בנות. נחמד להיות אתכן באותה שכונה .

    אהבתי

  • עידית פארן  On 11 באוגוסט 2009 at 1:33

    אמא שלך אישה מאוד מאוד יפה, ואת דומה לה.
    ואני מאחלת לה ולך ולקרובים אושר ונחת, ושמחה
    (את יודעת, שמחה של דברים קטנים כמו פרחים סגולים או וורודים נניח, כן, וורודים)

    אהבתי

  • יולי  On 11 באוגוסט 2009 at 14:35

    תודה רבה עידית
    במקום פרחים ישבנו- אמי ואני- מול ים התיכון לשיחה טובה עם קפה.
    היה ורוד.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: