סליחה, צמיגים

כאשר רכשתי, לפני שלוש שנים, מכונית בת שנה מחברת השכרה, באמצעות הלוואה בנקאית, נהייתה לי המכונית החדשה ביותר שהייתה לי אי-פעם.  לקראת רישיונות נהיגה לנהגות הצעירות, סתיו וסהר, השתוקקתי לכריות מתנפחות ובלמי ABS. בעוד שנתיים תהיה כּולה שלי. 

בחודש האחרון משך ההגה שמאלה והגלגל הקדמי-שמאלי איבד אוויר.  אצל מומחה הצמיגים בתחנת הדלק בכפר הירוק קיבלתי אוויר לשָבַּת והזמנה לבוא בדחיפוּת בשבוע אחרי להחליף צמיגים אחוריים לחדשים.  "לא כדאי לנסוע מחוץ לעיר במצב כזה", הוא אמר.  נבהלתי לסופשבוע.  אמרתי שלא נוסעים עם המכונית מחוץ לעיר, אבל בשבוע אחריו, היו עניינים יותר חשובים והגלגל הקדמי-שמאלי המשיך לאבד אוויר. 

צמיגי זוארץ משכונת מונטיפיורי בתל אביב, לא ידע שהייתי אצל מומחה צמיגים לפני שהגעתי אליו.  "תראה", אמרתי, "אם צריך להחליף, אחליף.  זה חלק חשוב במכונית שעלול לעלות בחיים. אבל אין לי כסף מיותר ואם אפשר לדחות את הרכישה, אני מעדיפה.".  

צמיגי זוארץ, אשר הבין ללבי, או באופן נדיר איש ישר, בדק ואמר: "תבואי בסתיו, לקראת החורף.".  כאשר נכנסתי לשלם את 70 הש"ח על תיקון שלושה חורים שעשו מסמרים, במקום מאות ש"ח עבור שני צמיגים חדשים, נִשְבָּה מבטי בטקסט ממוסגר בעץ פשוט, על קיר המשרד הקטנטון:

סליחה אין פירושה להתעלם מהעוול שנגרם לכם 
לסלוח אין פירושו להראות חולשה או רכיכות 
לסלוח אין פירושו לשכוח 
סליחה אין פירושה לתת אמון בחזרה 
סליחה מכילה בתוכה מחשבה מחדש, מודעות, קבלה ואפשרות למחילה.

בטקסטים היהודיים חיפשתי ללא לאות, עת למדתי בבתי מדרש לחילוניים, דרשה על סליחה ולא מצאתי.  "יהודים סולחים יום אחד בשנה" אמרו לי מוריי. ביום כיפור.  במשרדו של צמיגי זוארץ, מצאתי את מה שחיפשתי.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אביגיל  On 26 ביולי 2009 at 20:24

    יקירתי, תודה על הארת העיניים, זה יהיה אתגר למצוא ובטוח יש מדרשים יהודיים על סליחות. אבל אין ספק שלדהרמה השיוויונית באמת יש לב פתוח יותר כי אין בעל בית אליו נושאים פנים ובפניו צריך להתנצל….
    בכל אופן הדבר שעולה לי לראש ככה סתם זה "סלחתי כדבריך" שאומרים במקור באמת ביום כיפור, אבל יש לזה חשיבות. לסלוח זה באמת לקבל את דבריו של הצד השני באמת. כי הרי בדרך כלל גם כשמבקשים סליחה ממשיכים לשמור על איזה צד "שלנו" בסיפור ולא מקבלים לחלוטין את הסליחה, אבל האמירה הזו המוחלטת- 'כדבריך' יש בה משהו מאוד מקבל. נמשיך לחפש את הדרך והמילים…

    אהבתי

  • לימור  On 26 ביולי 2009 at 21:06

    אם גם המומחה השני קבע שצריך להחליף הצמיגים בעוד זמן כל כך קצר, כדאי להחליפם היום או מחר.

    למרות ועל אף השלט במשרד הקטון לא תסלחי לעצמך בחיים אם בגלל מחלוקת מומחים על דחוף מאוד או דחוף אך קצת קצת פחות לא תעשי את ההחלפה הנדרשת וההחלטה הנדרשת כדי לא להסיע את הסתיו הפרטית שלך בסכנת נפשות.

    אגב, הצמיגים הישנים יהיו מסוגלים להסיע אנשים גם עוד 10 שנים והעובדה שאת נוסעת עליהם לא צריכה לשמח אותך.

    בעינייני חיים אני הולכת על מומחיות מחמירה ולא שאננה.

    שימי לב שגם הצמיגן הראשון וגם השני לא החליפו לך במקום אלא נתנו לך לצאת מהם.אולי הם הבחינו בקושי לתקשר איתך והעדיפו לדחות הבעיות?

    אהבתי

  • דב  On 26 ביולי 2009 at 21:07

    היא עניין נשגב. המעמד קדוש. זהו
    מותר האדם מן הבהמה.
    הסולח נותן ומקבל, והנסלח מקבל ונותן.
    איזון מושלם.

    סליחת "זוארץ" מתחשבנת, ממורמרת,
    מסתייגת, קרה, סינטטית, מתאימה לזו הארץ.

    סליחה אמיתית חייבת להיות נטולת אגו.
    אפילו טיפת אגו עושה את הסליחה למתנשאת,
    ולא כזאת הנישאת ממהות טהורה.

    אהבתי

  • לימור  On 26 ביולי 2009 at 21:31

    שאם אכן יש ממש בדברי, אם,
    הרי שהצמיגן בתחנת הדלק הכפר הירוק מוצג כבלתי אמין, בלתי מקצועי, לא "איש ישר" וכו'.

    זה נשמע לי נורא להפיץ כזו דיעה בגלל אי הבנה מקצועית.

    הערה: אני מבינה בצמיגים לא כי בעלי צמיגן בכפר הירוק.

    אהבתי

  • יולי  On 26 ביולי 2009 at 21:49

    לימור, תודה על תשומת הלב. זה לא מובן מאליו. לא מדובר מבחינתי באמינות או חוסר אמינות. אלא בעולם קפיטליסטי די דורסני שבו או שאת/ה קונה או שאת/ה מוכר/ת דבר מה, ואני מחפשת עולם אלטרנטיבי שבו העיקר נמצא בחלקו השני של הסיפור כאן.

    לאביגיל אני מודה על לקיחת האתגר. אשמח מאוד להמשיך לשוחח בנושא.

    ודב, לא הצלחתי להבין למה סליחת 'זוארץ' (חוץ מהמטאפורה) היא מתחשבנת וממורמרת?
    אשמח להבהרה. תודה..

    אהבתי

  • דב  On 26 ביולי 2009 at 22:00

    כי סליחה אמיתית היא פתיחת דף חדש.
    נקי. לבן. אותו כותבים מחדש הסולח והנסלח.
    מרגע הסליחה מתחילים לצעוד יחדיו
    כאילו לא היו דברים מעולם.

    אהבתי

  • פוחי  On 26 ביולי 2009 at 22:26

    גם שלושה חורים, וגם צריך להחליף את הצמיגים בסתיו.
    יכול להיות שכשמסתכלים על הגם והגם, הסליחה מובנת מאליה.
    ואולי פשוטה.

    אהבתי

  • חנה בית הלחמי  On 27 ביולי 2009 at 6:49

    שצריך להתחיל לפרסם עסקים הוגנים. משום מה לא הרמתי את זה. אמנם לא אגיע כנראה לשכונת מונטיפיורי (רחוק) אבל טוב לדעת.

    אביגיל – לא סביר שניתן למצוא סליחה במדרש היהודי. אוקסימורון. היהדות צרה ונקמנית, מהדף הראשון בספר הספרים ועד לפסק ההלכה האחרון. מבין האמונים על מדרשי היהדות, יש בני אדם שיודעים מהי סליחה – זה לא משום שהם יהודים אלא למרות.למרבה הצער, יש מידה של הטעיה ואות ריקה באמירה הקושרת יהדות לסליחה.

    אהבתי

  • יוסי דר  On 27 ביולי 2009 at 8:40

    לעניין הסליחה,
    אני מתנגד לפסק הדין של השופט דרורי בעניין האברך והאתיופית שכאילו סלחה לו (ולדעתי יש אף להדיח את השופט מכהונתו).

    אבל מי שיקרא את 327 עמודי פסק הדין ימצא שחלק נכבד ממנו עוסק במהותה של הסליחה בהלכה ובמדרש היהודי.

    אהבתי

  • יולי  On 27 ביולי 2009 at 9:40

    פוחי, אינני רואה סליחה כמובנת מאליה או פשוטה. זו עבודה פנימית וחיצונית קשה ביותר אבל מאוד משתלמת.

    לחנה, חשוב גם להמליץ על מי שנראה הגון וגם על מי שנראה מחפף אותי במיוחד כי אני אישה שלא מבינה במה שגברים כאילו מבינים… את זה אני מעוניינת להדגיש

    ויוסי, האם אתה יכול לשלוח לי את 327 עמודי פסק הדין שחלק נכבר ממנו עוסק במהותה של הסליחה בהלכה ובמדרש היהודי. מסקרן אותי מאוד.
    תודה

    אהבתי

  • יוסי דר  On 28 ביולי 2009 at 3:10

    יולי,
    משום מה אני לא מוצא את פסק הדין במקום שבו הוא היה.
    מישהו הסיר אותו משום מה.

    הוא היה אמור להיות כאן:

    http://www.courts.co.il/SR/mechozi/m06002003-254.htm

    אהבתי

  • מיכל  On 28 ביולי 2009 at 14:56

    לפחות בשבילי, הוא מתאר לי דברים היטב.

    דב – מדוע התנשאות? אם אדם עשה לי משהו לא טוב, אני יכולה לכעוס עליו. אני יכולה גם לסלוח לו. אם אני סולחת לו, אין זה אומר שאני חושבת שהוא אדם חדש. ההתנהלות הלא נכונה שלו או הפוגענית (בינינו, אנחנו נדרשים לסלוח כאשר אנחנו נפגעים) עדיין שייכת למגוון ההתנהגויות של אותו אדם, שהן הדרך שלנו להכיר אותו. ובכן, אני עדיין מכירה את אותו האדם, בין היתר על חולשתו או יכולותיו הלא טובות. אינני בהכרח נוטרת לו על כך.

    זכותנו להחליט גם (אפילו אם סלחנו) לא לקבל דבר מה אל תוך המציאות שלנו, בעיקר אם אין תקווה לעתיד טוב יותר.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: