התרת נתק במשפחה

——————————————————————
היום פגשתי חברה חדשה שסיפרה לי על הנתקים אצלה במשפחה.
היום פגשתי חברה חדשה שסיפרה לי על נתקים.

היום פגשתי חברה שסיפרה לי על התרת נתקים במשפחה שלה,
היום פגשתי חברה חדשה שסיפרה לי דברים חדשים.

החברה החדשה סיפרה לי

שיש עוד משפחות שהאחים לא מדברים אחד עם השני או השנייה,
שיש עוד משפחות שההורים מחרימים את הילדים שלהם.

שיש עוד משפחות שלא מצליחות להתמודד עם קשיים וכאבים והכחשה ואלימות,
שיש עוד משפחות שלא יודעות לשמור על בני המשפחה האחרים.

היום פגשתי חברה חדשה שנתנה לי להרגיש
שאני לא לבד
שזה קורה לעוד
אנשים,
משפחות,
אחים,
אחיות,
ילדים,
בנים
ובנות. 
—————————————

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • א.  On 9 ביולי 2009 at 8:39

    האם העובדה שיש עוד משפחות אומללות דומות לשלך, הופכת את הנתק לנסבל יותר?

    אהבתי

  • יולי  On 9 ביולי 2009 at 8:47

    העובדה שיש עוד משפחות אומללות היא לא מה שמשנה.
    מה שמשנה הוא העמקת הידע בנושא שמסתבר כאיננו רק שלי = אני לא לבד שם= בודדה בכאב הפרטי שלי, והרחבת נקודת המבט על הסיפור האישי, והכה מיוסר, שלי.
    מקווה שעניתי לשאלה שלרגעים נראית קנטרנית ולרגעים נראית כנה. תודה.

    אהבתי

  • א  On 9 ביולי 2009 at 9:46

    http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=209977

    אהבתי

  • הזוייה  On 9 ביולי 2009 at 9:51

    של קרובי המשפחה שלי, אני יכולה להגיד שהיא נראית כמו הודעת מִבְזָק חדשות קצר. כל אחד מסתגר בתוך הקוֹנְכִיָּיה שלו, שמול עיניו עומד פַּרְגּוֹד חוצץ, שאף אחד לא ממש מציץ לראות מה קורה בצד השני. רק בשנתיים האחרונות הבנתי שזה מה שיש לי, ואני סתם פחדנית עלובה שברחתי במשך שנים מהאנשים שאוהבים אותי.

    אני לא מתנחמת במה שקורה אצל אחרים. אלא תוהה, האם באמת צריך להתנהג בצורה צבועה, נחמדה ומנומסת לבן משפחה, בגלל הנורמה שאומרת ש- משפחה זה הכל. האם אפשר להבין שאח כזה או אחר יכול לסלוד ממך לנצח ושכל החיים תחמיצו אחד לשני פנים, ולא תדברו. ורק בגלל קֶשֶׁר דָּם אין לך ברירה אלא להתנהג כאילו במילה משפחה, יש משהו עמוק ומַרְגִּיעַ. אולי בגלל זה אני כמו שֶׁלֶט דרכים המודיע על יציאה מאוֹטוֹסְטְרָאדָה לפּוּנְדָּק דרכים המבקש שיעצרו אצלו. ואולי כי כל החיים אבא שלי חזר על המַנְטְרָה כמו תפילה, רק שלא תהיי כמו הדּוֹדָה שלך שלא הייתה לה עבודה קבועה יום אחד, ובן זוג שבאמת אהב אותה. ובגלל זה אני ההפך ממנה, זו שמחייכת זו שיציבה, וזו שמעניקה חום ואהבה ולכן חשוב לי להיות במקום עבודה שיש בו אִינְטֶרְאַקְצְיָה עם אנשים. עד שהפכתי להיות פריקית של תְּשׂוּמַת לֵב, של בקשה לחבור לאנשים, של חיבוקים ומגע. של אִינְטִימִיּוּת ומיניות כי הם דברים שיש בהם חִבּוּר עם עוצמה. ובעיקר של רָצוֹן לא לאבד את האנשים שחשובים לי.

    אהבתי

  • בת  On 9 ביולי 2009 at 10:12

    ראיתי ממש לאחרונה ספר חדש של פסיכולוגית שדן בדיוק בזה-משפחות במשבר שעברו אצלה טיפול ותיאור המקרים.
    לא זוכרת את שם הספר ומי המחברת אבל הוא מלאחרונה (לא רזיאל-תזרקי אותו)

    אהבתי

  • בת  On 9 ביולי 2009 at 10:38

    אני מאוד ממליצה לך על "לאהוב אותך מאז"

    ואם תרצי עוד סרטים שנוגעים בזה כיתבי

    אהבתי

  • דב  On 9 ביולי 2009 at 10:59

    פורמט חדש של כתיבה.
    אוירה רעננה למרות
    כובד הנושא [הבדידות
    הקיומית] מה שמעצים
    פי כמה את התחושה.
    המשיכי במסע ואל תשעי לקנטרנות, שהרי
    היא והציניות הן מפלט
    זמני בהחלט
    מהכאב.

    אהבתי

  • שאול סלע  On 9 ביולי 2009 at 12:06

    האומץ שלך לחשוף "כביסה מלוכלכת" גם בסרטים וגם בלוג הוא נדיר ומעורר הערצה.

    כאשר את מדברת עונים לך

    999 יירקו לך בפרצוף ואת עומדת בזה ומאחד תשכלי ותלמדי.

    תשובה פרודוקטיבית אחת שווה הרבה יריקות אחרות

    (לשעבר אהרון תמוז)

    אהבתי

  • שרון רז  On 9 ביולי 2009 at 12:25

    מאחל לך שבעזרת יוזמה חכמה ועדינה אולי תצליחי לצאת מהנתקים הללו, לאחות את השברים ולצאת מהכאב

    אהבתי

  • מיכל  On 9 ביולי 2009 at 13:10

    כתוב כן, אמיתי, אמיץ ומצמרר.

    תודה שהוספת את התמונה. היא נפלאה 🙂

    רק טוב, מיכל

    אהבתי

  • יולי  On 9 ביולי 2009 at 13:17

    תודה רבה ל-א. על ההפניה לספר. אני לוקחת חזרה את התהייה שלי על הקנטרנות.
    ל-הזוייה, נדמה לי שעיקר הבעיה היא שהשקפת עולמנו על יחסים בין אנשים מוטבעת בנו לפי היחסים במשפחה הראשונית שלנו.
    ל-בת, תודה על ההפניות. את הלינק קראתי בנשימה אחת.
    לדב, המון תודה. אתה עוזר לי הרבה.
    לשאול סלע (לשעבר אהרון תמוז), תודה רבה. אני מאוד מעריכה את מה שכתבת כאן לי.
    לשרון, תודה על האיחולים אבל אני כבר לא בטוחה שזה מה שאני מאחלת לעצמי. נראה בהמשך.

    כמו שכתב אייל מגד בשירו צריך להיות
    צריך להיות חזק
    צריך לנתק מגע
    לא מכל עז יוצא מתוק
    לא בטוח שיתהפכו היוצרות
    הזמן
    ישנן אפשרויות אחרות.
    אבל אני בשלי
    באמת ובאמונה השלמה
    שהיא נחלת ידיעתי הבלעדית
    על אהבתה אלי
    בגוף הנכון
    במבט בעיניים
    במרצה הבלתי מוסבר עדיין.

    והמון תודה לך מיכל

    אהבתי

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 9 ביולי 2009 at 14:26

    לפני שנה נכנסה אלי לאוטו חברה שלי, ובקול שווה לגמרי הטתה את הראש שלה ואמרה לי "התגרשתי מהמשפחה שלי"
    אני הייתי משוכנעת שמדובר בסצנה מתוך דרמה שתסתיים בעוד שבועיים.
    עברה שנה
    באמצע, אחת הגיסות התקשרה אליה ואמרה לה"אם את לא מתקשרת להורים יקרה משהו חמור למישהו מהם וזה יהיה עלייך"
    היא ענתה לה בפנים שוות, דרך האפרכסת, שכל השנים היא היתה הנושאת בעול (לוקחת לבית חולים מחזירה, דואגת מקשרת מתקשרת כל בוקר כל הזמן) ובאמת הגיע הזמן שכל הילדים האחרים יעשו את העבודה, ולא יקרה להורים כלום
    אמרה שלום בנימוס וסגרה את הטלפון.
    אני שכל החיים חשבתי הפוך מעריצה אותה על זה, היא חזרה להיות בקשר מאוד מאוד מצומצם, ביקורי נימוסים פעם בכמה חודשים, לא יוזמת שיחות לאחיה ולגיסות
    וחיה באושר,
    אני לא חושבת שזה היה מתאים לי אבל יש מקרים שזאת הדרך
    ולמדתי שיעור מאלף על משהו בלתי נסבל שיכול להיות חלק מהחיים, ושהחיים יכולים להיות יפים למרות הנתק הזה.
    ועדיין, אם זה חשוב, אני מאמינה שאפשר לעשות חתך ולהמשיך מנקודה אחרת
    (כמו אולי שנקרעות המכנסיים ומתקנים…אולי לא)ולחבר את הקשרים.

    אהבתי

  • יוסי דר  On 9 ביולי 2009 at 16:51

    השאלה מה קורה הלאה.

    כדאי לחשוב איך לא להוריש את הסכסוך לילדים.

    (או שגם זה לא שיקול).

    אהבתי

  • יולי  On 9 ביולי 2009 at 18:56

    ל-לא מזוהה, תודה על הסיפור על החברה. נראה שיש יותר משותף לנו בני האנוש ממה שנאחנו זוכרים ביום-יום.

    ויוסי, לא מדובר בסכסוך ובטח יש רצון לא להעביר מחלות משפחתיות לילדים. מבחינתי, הם השיקול העיקרי במוטיבאציה לעשות הכול לפתור נתק -הדור הבא. אבל, לא תמיד הכול בשליטתינו
    (גם עם מיטב עורכי הדין)….
    והמון תודה על האיכפתיות

    אהבתי

  • יוסי דר  On 9 ביולי 2009 at 21:14

    עורכי דין ולא מדובר בסכסוך?…

    אהבתי

  • יולי  On 9 ביולי 2009 at 23:48

    יוסי, לא התכוונתי שעורכי דין מעורבים במקרה של נתק במשפחה
    אלא ש"לא הכול בשליטתינו", "
    גם
    עם מיטב עורכי הדין"

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: