מתכון מאם לבת. שיר הלל

לכבוד השנה ה – 60 לנישואי הוריי שמתחילה מחר, אוסיף מידי פעם, כשיר הלל וחלק מהסיפור, מתכון ממיטב בישולי בית הוריי, כפי שעברו מאם לבת.  מה שלמדתי מסקרנות תוך התבוננות באמי מבשלת במטבח. מה שהפנמתי ולכן אוהבת להכין ולבשל לבני ביתי ולעצמי.  אתם מוזמנים לנסות ולהשתמש במתכונים שעוברים מאם לבת.

סבתא שרה, אמה של אמי, הגיעה לארץ ישראל/פלשתינה ב – 1921 עם הוריה.  היא הייתה בת למשפחת מורדכוביץ מאירקוצק אשר בסיביר, שם נולדה ב – 1904.   דרך הקהילה היהודית בסין, הודו ותעלת סואץ, הגיעו השלושה באונייה לחיפה.  סבי, מרקו, בן למשפחת קרישבסקי שהיה אז פקיד במשרד העלייה המנדטורי, פגש אותה בנמל חיפה ומאז לא נפרדו דרכיהם עד מותו בגיל 95.  הוא נולד בירושלים בסוף המאה ה – 19. בן המקום.  סבא וסבתא, חברי ההגנה, חיו ומתו בחיפה.

סבתא יהודית, אמו של אבי, נולדה בנווה צדק בתחילת המאה העשרים.  בת ליוסף אליהו ושמחה פרחה שלוש.  בת המקום.   בשנות העשרים שלה נישאה לחירם היינריך כהן, שהיגר לכאן לאחר שוויתר על אזרחותו הגרמנית כתגובה לפאשיזם הנאצי, טרם מלחמת העולם השנייה.  סבא וסבתא גרו בתחילת דרכם המשותפת בשדרות רוטשילד פינת רחוב נחמני בתל אביב. שם נולד ב – 1930  אבי, מיקי. 

אמי, תמי, שנולדה ב – 1930 בחיפה, גדלה בבית שבישוליו היו מהמטבח הרוסי/סיבירי/ישראלי.  לאחר שנישאה, למדה לשלב בין בישולי הוריה, לאלו שאבי היה רגיל בהם; המטבח הצפון אפריקאי/ישראלי מבית אמו יהודית.

וכך, גדלתי אני לתוך מטבח רב-גוני שכלל גם כמה ספרי בישול באנגלית, כי בעברית עוד לא פורסם אפילו אחד, בשנות השישים של המאה העשרים. מאוחר יותר, הייתה רות סירקיס הראשונה.  השילוב המועשר של מתכונים מבית אם בסיביר, בית אם ממרוקו ומאוראן שבאלג'יר, בית אם בברלין ובית אם בירושלים, הרכיב את הבישולים של אמי, והיה ועודנו בשבילנו, המשפחה, המטבח הישראלי במיטבו. ארץ זבת חלב ודבש.  כל טוב מגידולי המקום:  חצילים, עגבניות, זיתים, שמן זית, לימון, אשכוליות, תפוזים, תפוחי עץ, תפוחי אדמה, אבוקדו, שזיפים, דגים והאחד והיחיד – מרק העוף.

שורש סלרי, סלט
 
המרכיבים
ראש סלרי בינוני או גדול. מריח טוב.
לימון
מיונז
מלח
פלפל שחור

אופן ההכנה
מקלפים את שורש הסלרי, מורידים שיערות ושוטפים מהחול.
מגרדים את השורש בפומפייה, ביד או במערבל מזון, בדק או עבה, לבחירה לפי הגודל שרוצים.
סוחטים לימון או שניים, תלוי בגודל השורש ובכמה חמוץ אוהבים את הטעם. הלימון גם מונע השחרה.
מוסיפים מלח לפי הטעם.
מיונז, גם לפי הטעם.
מערבבים הכול ביחד ואוכלים.
 
לא צריך כלום נוסף. זה בריא. זה קייצי. זה פשוט וזה נפלא.
וכמובן שהסלט יכול להיות גם תוספת למנות עם בשר, ירקות או דג.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • גיל  On 21 ביוני 2009 at 21:42

    תפוח מגורד, אגוזי פקאן, אננס טרי ויש אחלה וולדורף שבעולם.

    אהבתי

  • יולי  On 21 ביוני 2009 at 22:25

    נכון
    אבל זה שני טעמים אחרים לגמרי
    אם תוסיף רק אגוזים למתכון הזה, סלט שורש הסלרי יישתבח

    אהבתי

  • עמרם נאווי  On 22 ביוני 2009 at 0:25

    מתוך אחרית דבר ל"פרשת חיי": "ועוד דבר חשוב אחד, במשך שנות עבודת בנייננו בשכנות עם זה, מה אנו יודעים על חיי העם הערבי לכל זרמיו, כוחותיו ושבטיו, מנהגיו ונימוסיו, על מצבו הכלכלי, התרבותי ועוד? בכל הספרות הציונית אין אף ספר אחד שיספר באופן נכון בתיאור אמיתי את חיי העם הזה ובמספרים נכונים על מצבו בכל המובנים, ספר שירוכז בו כל החומר החשוב בשאלה חשובה זו"

    מצטער, אני יודע שדיברו כאן על בישול, אבל לא יכולתי להתאפק

    אהבתי

  • אסתי  On 22 ביוני 2009 at 7:42

    רק בלי מיונז. אבל זה לא מפתיע למקרא ספר היוחסין הזה שלך שנותן את הזוית שלו על מאה שנות ציונות.

    מזכיר לי שסבתא שלי שדיברה אידיש במבטא ערבי כי גדלה בין ערבים בפלסטינה-א"י, היתה מומחית גדולה בכל סוגי המטעמים שבני עמנו עומדים בתור לפני אל באבור ושאר מסעדות ערביות כדי להאינח לטעמם.

    אהבתי

  • יולי  On 22 ביוני 2009 at 8:41

    תודה עמרם. מאוד רלוונטי מה שאתה כותב כי המתכון שהוריש לי סבא רבא יוסף אליהו שלוש אכן נמצא בספרו פרשת חיי והוא מקור השראה לא פחות מבישולי האמהות והסבתות
    http://readingmachine.co.il/home/contribs/1110530979

    וכן, אסתי הסבתא שלי פשוט דיברה ערבית
    ואל-באבור באמת מזכירים לי אותה

    אהבתי

  • יוסי דר  On 22 ביוני 2009 at 8:44

    המתכון נשמע מעניין.

    אבל העץ המשפחתי – מעניין לא פחות.

    אגב, אם טרם עלה בדעתך, את יכולה לבנות עץ כזה ברשת באמצעות האתר הזה:

    http://www.geni.com/family-tree/start

    אהבתי

  • יולי  On 22 ביוני 2009 at 17:03

    תודה רבה.
    המשפחה המורחבת שלי כבר נמצאת בשני אתרי עצי משפחה: ג'ני ו הריטאז
    http://www.myheritage.co.il/site-2823291/chelouche-family-website

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 22 ביוני 2009 at 17:35

    גם המתכון וגם המשפחה. ויש לנו, מסתבר, כמה נקודות השקה. הדינוזאורים של משפחתי הגיעו מגרמניה לחיפה באותן שנים, ההורים שלי, שחוגגים השנה שישים שנות נישואין, הכירו בהגנה, שם על הכרמל…:-)
    מזל טוב, יולי.

    אהבתי

  • יולי  On 22 ביוני 2009 at 17:45

    אז באיזה רחוב גרו הסבא וסבתא שלך בחיפה?
    שלי גרו ברחוב גאולה ואח"כ ברחוב התשבי
    והוריי הכירו בפלמ"ח
    🙂
    תודה

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 22 ביוני 2009 at 19:32

    יולי – זוג סבים אחד גר ברחוב עקיבא, ממש צמוד לרחוב גאולה…וזוג סבים שני בווג'ווד. , במרכז הכרמל, שם היה גם בית המרקחת של סבא שלי.

    אהבתי

  • נעמי  On 27 ביוני 2009 at 16:19

    היי יולי, הסבים שלי גרו ברחוב התישבי משנות השלושים.

    מה שהיה מיוחד בעיני בבית שלהם הוא המעבר ממרכז העיר מצד אחד לנוף החורשתי מהצד השני. והצלילים שלעולם ישארו בזכרוני הם קולן של החיות מהגן הסמוך, והעובדה שהאמנתי לטענה של סבי וסבתי שהחיות עורכות לפעמים קונצרט בלילה.

    אהבתי

  • יולי  On 27 ביוני 2009 at 19:36

    נורא נחמד מה שכתבת
    מזדהה אתך לגמרי
    זה היה גן החיות שבגן האם.
    סבא וסבתא שלי גרו בתחילת התשבי (13) יותר קרוב לסטלה מאריס

    אהבתי

  • טלי  On 19 ביולי 2009 at 17:33

    גם הסבים שלי גרו ברחוב עקיבא (שצמוד לרח' גאלה) והיו בהגנה…

    (-:

    מגלים פה קשרים מעניינים, יולי ודפנה… (-:

    מיונז אני לא אוהבת אבל השאר נשמע מצויין, וגם הקונספט.

    אהבתי

  • יולי  On 22 ביולי 2009 at 10:55

    פתאום ראיתי שהגבת לרשימה ותיקה ורק רציתי לומר לך, אם את מגיעה לבדוק שקראתי ושמחתי על הקשרים המעניינים כי שוב ושוב
    זה עוזר לי להיזכר למה אני כאן
    בישראל
    שאי ברכה על שנשארת בחיפה העיר היפה

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: