וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ

שמות ב':ד'

מתי שהוא לאחר שהסתיימו נישואיי המוקדמים, החלו נישואיו הכשרים של אחי.  אינני זוכרת הזמנה לחתונה או מעטפה שהגיעה אלי בדואר לניו יורק.  אולי אף פעם לא נשלחה.   כך או כך, לא הייתי בחגיגת החופה והקידושין של אחי ורעייתו אשר הכירו בשידוך.

גם הכלה כמקובל, הייתה בעלת תשובה.  ממעט התמונות שאיש לא התגאה בהן, או כינס אותן באלבום, נראות נשות המשפחה באולם מואר באור פלורסנטי, ואבינו בחלל אחר, נפרד, בין המוני גברים לובשי חליפות וכובעים שחורים.  זו הייתה החתונה של אחי.  בני ברק 1983 או 1984.  הוא היה אז בן עשרים ואחת או שתיים.  

בעשרים השנים הבאות, נולדו לאחי ורעייתו בת בכורה, יהודית (דִיתִי), אחריה נולדה בתיה (בַּתִי), אחריה נולדה מלכה (מָכּוּ), אחריה נולד חיים (חיימק'ה), אחריו נולד אהרון (ארון) ואחריו היו כמה שנים של הפסקה לא רצויה.  שרה (שָׂרִי) היא בת הזקונים. במהלך השנים הללו נפטרו הורי רעייתו של אחי ובכך הוסיפו למגוון הנסיבות שהפגישו באופן מאוד לא אישי ביני ובין אחי.  התנאי היחיד למפגש איתי היה ונותר, אצלו בבית בבני ברק. אלי הביתה הוא לא רוצה לבוא.  

לחגיגת החתונה של דִיתִי באנו, בנותיי ואני, לבושות כפי שהתבקשנו ועם חיוך רחב שביקש להשפיע גם על הלב פנימה.  

                                                                     

 אבל כשהלב נפתח, נפער גם הכאב. והכאב גדול ואינסופי. 

האומנם יכולה תמונה לשקר?  או אולי יש רגע אחד כזה.  רגע אמת של שמחה אותנטית, או של אשליה, או של חיבור, של השלמה.  רגע שלא מחזיק מעבר להופעתו המונצחת כאן.  

שלשום, כ' סיון תשס"ט, 12 ביוני 2009, נולדה בשעה טובה נכדתו הראשונה של אחי. מרים.  בתה הבכורה של דיתי.  נינה ראשונה להורינו.  שמחתי לשמוע שקוראים לה מרים.  בכיתי לדעת שלא אכיר אותה לעולם.  

במקרה שלי אחי ושלי, גדול המרחק מהאפשרות לגשר עליו. 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • נועם  On 14 ביוני 2009 at 18:52

    קודם כל מזל טוב להולדת נכדתו של אחיך.
    אבל השאלה היא, מה בעצם קרה ביניך ובין אחיך? מדוע החזרה בתשובה הרחיקה אתכם כל כך זה מזה? אני מכיר משפחות מעורבות כאלה, גם במשפחתי חזרו בתשובה. נכון שזה כרוך גם בריחוק מסוים, אבל הרמזים שאת מפזרת הם אחרים. קשים הרבה יותר. מדוע לא תכירי לעולם את נכדתו של אחיך? זה סתום לגמרי. מה בעצם קרה ביניכם?

    אהבתי

  • יוסי דר  On 14 ביוני 2009 at 19:00

    האם גם אחיך, לו נשאל, היה אומר ש"גדול המרחק מהאפשרות לגשר עליו"?

    אהבתי

  • מיכל  On 14 ביוני 2009 at 19:05

    וכן, אני מאמינה שתמונה יכולה לשקר.

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 14 ביוני 2009 at 19:57

    להולדת מרים. האם היא קרויה על שם אמך?ובאמת מסיפוריך לא ברור למה הקרע עמוק כל כך. עכשיו אני מבינה שכל זה התחיל בגיל צעיר מאוד. האם נאמרו שם דברים שקשה לקחת בחזרה? האם גם מצדכם, שנותרו חילונים, לא הייתה נכונות לקבל אותו ככה? הדמיון משלים את הפרטים החסרים.

    אהבתי

  • יולי  On 14 ביוני 2009 at 21:22

    תודה נעם ודפנה על הברכות. הכוונה היא להרחיב יותר על אחי בהמשך. האם נראה לכם שמה שאתם שואלים כאן קשור בסקרנות או לחילופין בתסכול שלכם כקוראים. דהיינו האם מבחינתכם עלי להקדים ולספר את מה שנראה כרגע סתום וחסר?

    ודפנה, מרים אינה על שם אימנו. אני מניחה שהיא על שם מרים אחותו הבכורה של משה שאחרי שהניחה אותו בתיבת הגומא על שפת היאור כתוב עליה: "וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ" (שמות ב':ד') וההמשך הוא: ה וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר, וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר; וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף, וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. ו וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת-הַיֶּלֶד, וְהִנֵּה-נַעַר בֹּכֶה; וַתַּחְמֹל עָלָיו–וַתֹּאמֶר, מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. ז וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ, אֶל-בַּת-פַּרְעֹה, הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת, מִן הָעִבְרִיֹּת; וְתֵינִק לָךְ, אֶת-הַיָּלֶד. ח וַתֹּאמֶר-לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, לֵכִי; וַתֵּלֶךְ, הָעַלְמָה, וַתִּקְרָא, אֶת-אֵם הַיָּלֶד. ט וַתֹּאמֶר לָהּ בַּת-פַּרְעֹה, הֵילִיכִי אֶת-הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי, וַאֲנִי, אֶתֵּן אֶת-שְׂכָרֵךְ; וַתִּקַּח הָאִשָּׁה הַיֶּלֶד, וַתְּנִיקֵהוּ. י וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ.

    ליוסי – לצערי, אני מניחה שאחי לא באמת מתעניין במרחק בינינו. הוא אולי ממש מעדיף כך… זה עצוב באמת.

    והמון תודה לך מיכל על האמפטיה.

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 14 ביוני 2009 at 21:47

    משום שהכתיבה שלך כל כך אישית, ונדמית מאוד חושפנית, אני (אנחנו?) מעזים לשאול, בתקווה לקבל את הפרטים החסרים. אבל אני מקבלת את ההערה שלך…ומחכה בסבלנות לחשיפה הדרגתית של הסיפור, על הצדדים שלו שאת רוצה לחשוף, ולהתגבשותם יחד.

    אהבתי

  • נועם  On 14 ביוני 2009 at 22:20

    מה זה המשפט הזה: "האם נראה לכם שמה שאתם שואלים כאן קשור בסקרנות או לחילופין בתסכול שלכם כקוראים"? שואלים אותך שאלה, ואת עושה לנו אנליזות.
    כבר בפוסטים קודמים כתבת על הנתק מאחיך. ההסבר היחיד שנתת לזה הוא חזרתו בתשובה. קשה לי להבין איך זה לבדו מסביר את הנתק. בניגוד לדפנה, שחושבת שאת חושפנית, אני מרגיש שכל מילה שלך מכסה על עשר שלא נאמרות. אם אינך רוצה לכתוב על מה שביניך ובין אחיך, אל תכתבי. אבל כשאת כותבת שהכאב גדול ואינסופי, אי אפשר להבין על מה בעצם את מדברת.

    אהבתי

  • יוסי דר  On 14 ביוני 2009 at 22:21

    אם קיים גם ניכור בין אחיך לבין הורייך, כי אז הוא עובר בכך על דיבר חשוב של עשרת הדיברות: כבר את אביך ואת אמך.
    כלומר, שמעבר לעניין האנושי , אחיך מפר בזה מצווה דתית חשובה ביותר.
    ואגב, הדיבר הזה הוא היחיד מתוך העשרה שלצידו מופיעה התמורה: למען יאריכון ימיך – מה שאולי אומר משהו על חשיבות הדיבר הזה.
    ידוע שהרבנים של החוזרים בתשובה מעודדים את החוזרים בתשובה להמשיך בקשר עם המשפחה – בוודאי עם ההורים, ולו כדי לקיים את המצווה הדתית החשובה הזו.
    כיוון שכך לא הייתי ממהר להאשים את אחיך במצב שנוצר. קיימת כנראה סיבה כבדת משקל באופן חריג – עד שאדם שומר תורה ומצוות יפר את אחד מעשרת הדברות.

    אהבתי

  • יולי  On 14 ביוני 2009 at 22:49

    ליוסי – יש גם רבנים שממליצים לא לשמור על קשר עם הורים שלא שומרים שבת כי השבת יותר חשובה מדיבר כיבוד אב ואם.

    נועם – אנא, ממך, אתה עורך ספרים ואני (רק) מנסה לכתוב כאן סיפור ומתייחסת מאוד ברצינות לשאלות שלך. אז אם אתה רוצה לעזור לי, בבקשה גייס מנת חמלה נוספת וכתוב לי מה לדעתך אתה אומר לי כאן. והסבר על הנתק – יגיע בהמשך.

    דפנה – תודה רבה. דברייך עוזרים לי להמשיך..

    אהבתי

  • אהרון תמוז  On 15 ביוני 2009 at 0:20

    מעולם לא התחברתי למרים בספר שמות

    מרים הראשונה היתה ג'ולי אנדרוס בסרט צלילי המוסיקה

    מרים שנעוצה בי חזק היא אמו של ישוע שחזתה בצליבתו
    מרים המעניינת ביותר היא מאריה מאגדלנה אפופת המסתורין

    AVE MARIA
    בביצוע הזמרת האפרו אמריקאית ששמה מאריאו אנדרסון שלעניות דעתי שמה מרים

    אהבתי

  • עלינה  On 15 ביוני 2009 at 2:18

    גם אצלי במשפחה יש חוזרים בתשובה, מכמה זרמים, אבל אצל כולם, אחרי ההלם הראשוני, נשמר קשר אוהב ומכבד.

    משני הצדדים.

    כולל הורים שהכשירו את הבית כדי שיוכלו לארח את הילדים והנכדים. ומקפידים עד כדי כך שהנכדים לפעמים נשארים אצלם, והסבים לקחו על עצמם להזכיר ולשמור לברך, לנטול ידיים, וכו.

    כשזה בא מאהבה ולא מתחושה של "בגידה" ולא מתוך התנשאות על הדוסים האלה… התקשורת פתוחה ואוהבת. אז אולי לא כך דמיינו הוריי את חיי בנם, אבל הם שמחים בשמחתו ומפרגנים לו.

    אבל אני מכירה גם הורים שמתוך ההלם הזה התנהגו בצורה הורסת, עשו הרבה "דווקא" ילדותי ביותר, הציבו תביעות שאי אפשר לעמוד בהן ובעיקר היו ציניים ואפילו מרושעים.

    הכל הפיך בחיים. אם יש רצון וסבלנות ובעיקר אם יש אהבה, אולי בכל זאת אפשר לנסות לגשר.

    בכל אופן מזל טוב למרים הקטנה ושיזכו הוריה לגדלה למצוות ולמעשים טובים!

    אהבתי

  • נועם  On 15 ביוני 2009 at 8:33

    יולי, כאן אני אחד המגיבים לבלוג שלך, ולא עורך שעוזר לך לכתוב את הסיפור.
    מה לדעתי אני אומר כאן? את מה שאמרתי. כתבתי פשוט ובהיר.
    והכול ברוח טובה 🙂

    אהבתי

  • יולי  On 15 ביוני 2009 at 8:52

    עוזר לי בכתיבת הסיפור שאני רוצה לספר.
    תודה נועם

    ותודה לעלינה. אכן מדובר במקרה קיצוני במשפחה שלי. ארחיב בהמשך.

    ולך אהרון- שנקרא על האח הבכור של מרים, רק אומר שמרים, אחות משה רבינו, מצילה אותו כמה פעמים ותומכת בו ולא זוכה לתהילה כמוהו. דמות טראגית אבל אחות למופת.

    אהבתי

  • אורה  On 15 ביוני 2009 at 9:57

    מדהים- התיאור שלך על 'האור הפלורוסנטי' שממש מעמיד מול עיני את התמונה (טוב, עיניים של במאית או לא?) – אני דווקא מצפה לשמוע את סיפורו של הנתק עם אחיך- בזמן ובמקום שבו יתאים לך לספר זאת. מכירה הרבה משפחות שבהן חוזרים בתושבה מתגבשות לאחר ה'הלם' ויש מקרים איומים שלא- אחד הנוראים שבהם דווקא של יציאה בשאלה של ישראל סגל (וכי נחש ממית) שהכרתי. אני מאחלת לך הרבה אהבה ושמחה בחייך- ואולי בעתיד גם עם אחיך. אין לדעת. אגב, בשבילי השם מרים הוא שם ענק- כך קראו לאמי ז"ל

    אהבתי

  • פוחי  On 15 ביוני 2009 at 11:44

    לספר שלך?
    גם אני כמו נועם מרגישה שיש סיפור תת קרקעי. שעדיין לא מסופר.
    להרגשתי,כמעט כל רשומה היא נגיעה קטנה ואולי מרוחקת בסיפור.
    הרבה פעמים כשאני קוראת את מה שאת כותבת, אני מרגישה שהרשומה נגמרה באמצע, במקרה הטוב, או כמעט בהתחלה.
    מקווה שאת לא חווה את זה כביקורת.

    אהבתי

  • יולי  On 15 ביוני 2009 at 14:53

    תודה רבה אורה. את "וכי נחש ממית" קראתי בנשימה אחת ולא הפסקתי לבכות…וגם, ישראל סגל ז"ל ניסה לעזור להוריי בשנים הראשונות שאחי חזר בתשובה. .
    לימים פגשתי אותו ואולי עוד אכתוב גם על זה.

    ופוחי, זו היא אכן ביקורת אך היא בונה. תודה רבה

    אהבתי

  • יוסי  On 15 ביוני 2009 at 18:59

    לוקח לנו זמן להבין את זה בגלל ההטפה הדתית גם במגזר החילוני. אין בישראל חינוך חילוני אמיתי כמו בארה"ב למשל. לא מלמדים אותנו תורת מוסר שמנותקת מהיהדות ומאפשרת לנו לראות את פרצופה האמיתי.

    אגב לא הבנתי מדוע לא תכירי לעולם את בת אחיך. הוא לא ירשה לך לראותה?

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: