מצהלה לכוכב יאיר

נולדתי, גרתי וגדלתי בשנות השישים והשבעים בצהלה.  החיים בשכונה, מחוץ לבית, היו מלאי הרפתקאות, חברים וחברות.  עוד לא היה מחשב, לא טלוויזיה ולקריאת ספרים לא הייתה לי הרבה סבלנות.  שיחקנו כדור יד בליגה לאומית (הפועל צהלה), שחינו בבריכה ובתחרויות שחייה (הפועל צהלה), הלכנו לצופים (שבט צהלה) כמו לבית כנסת, ובית הספר (ממלכתי צהלה) היה 30 שניות מהבית.  

את ששת הימים עברנו ביחד (הצבא הירדני ירה מקלקיליה פגזים על צהלה, הגברים כולם היו בצבא ובמילואים ואנחנו, נשים וילדים, ישבנו בשוחות בחצרות הבתים.  מקלטים עוד לא היו), את יום כיפור עברנו ביחד. איבדנו את מיטב חברינו, אחינו, בנינו ואבותינו

היינו שם כולם יחד.  עם אחד, משפחה אחת גדולה.
עשרים ושתיים השנים הראשונות שלי היו בצהלה. עשרים ושתיים השנים שעצבו את חיי.

כאשר שמעתי שמתארגנת קבוצה מהחברה הטובים, לעבור ליישוב חדש בתוך הקו הירוק, רציתי גם.
הייתי אז בת 24, בנישואיי המוקדמים ורגילה כאמור, לבית פרטי עם גינה וירוק כמו גם לגנרלים מסביב, וכוכב יאיר נראה היה כהמשך טבעי.   אספתי את אורית אשתו של א. מהמוסד, ונסענו מזרחה להנחת אבן הפינה.  האווירה הייתה מרגשת.  משהו חדש נולד כאן.   בין הקהל היו חובשי כיפה וחילונים כמונו.  חשתי שאני חלק מהתחלה של ישוב מעורב חילוני-דתי. אחרית הימים.  לא שאלתי אם אולי כל זה שייך לעולם עבר שאני מנסה לשחזר ולא שאלתי האומנם זו אני שם שמניחה אבן פינה לישוב כוכב יאיר על שמו של יאיר שטרן, מפקד מחתרת לח"י [לוחמי חירות ישראל] שנלחם בבריטים ונרצח על ידם.  

ואיך תדע נערה עברייה אם את אותו התלם היא רוצה או שמא רוצה היא להיות אחרת?  אולי אם תצא מתחום השבת של המשפחה והחברה בה גדלה, תוכל לחפש, אותה בחורה, מי היא ומה היא  ותוכל באמת לבחור .  

אז עוד לא הבנתי שאת צהלה אי אפשר לשחזר כי המלחמות כבר לא מלחמות קיום או הגנה עצמית.
אז עוד לא ידעתי שאת החלוציות אי אפשר לשחזר כי הכסף והמעמד הם העיקר ולא ערכים, מוסר, רעיונות חברתיים חדשים או חלילה מהפכניים שאינם בחסות האל.
אז עוד לא ידעתי שלגדל משפחה בכוכב יאיר אומר כל מה שכבר לא הייתי.  

ומה זה היה בשנות השמונים להיות משפחה בכוכב יאיר? השתייכות למעמד בינוני – שרוצה להיות גבוה – בטחוני-בורגני-יהודי-ישראלי, שממשיך לשבת בקומזיץ כי כל כך נעים להמשיך ולחוות מדורת שבט, ולשיר את שיר הרעות שנשאר, לצערי הגדול, שיר זיכרון למותה של תקופה.

                                                                                                                                                                                                                        

גוש, חלקה לבית שלי, כוכב יאיר 1985

ביתי בכוכב יאיר הלך ונבנה ואני בדרכי לניו יורק – העיר הגדולה בעולם.
 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • שרון רז  On 8 ביוני 2009 at 12:00

    "אז עוד לא ידעתי שאת החלוציות אי אפשר לשחזר כי הכסף והמעמד הם העיקר ולא ערכים, מוסר, רעיונות חברתיים חדשים או חלילה מהפכניים שאינם בחסות האל."
    משפט מפתח

    אהבתי

  • יולי  On 8 ביוני 2009 at 12:58

    תודה רבה

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 8 ביוני 2009 at 18:00

    ויכולת השחזור שלך. אני לא מכירה את התחנה הנוכחית שלך יולי, אבל בטוחה שעוד יהיה מעניין לגלות איך הגעת אליה.

    אהבתי

  • אהרון תמוז  On 8 ביוני 2009 at 22:12

    מלחמת לבנון הראשונה אליה גויסתי ונגדה הפגנתי
    ההיפר אינפלציה שהיתה תוצר של המפח ב 1977
    המחתרת היהודית ,פגיעה בראשי הערים הפלסטיניות
    חיסול מדינת הרווחה

    אני במקומך לא הייתי חוזר לארץ אוכלת יושביה

    אהבתי

  • יולי  On 8 ביוני 2009 at 22:29

    אז למה אתה לא עוזב?

    אהבתי

  • אהרון תמוז  On 8 ביוני 2009 at 22:55

    מנטאלית כן עזבתי למדבר
    מה שנקרא "מלכות" דהיינו השלטון הוא מוסד משוקץ ובזוי

    אני מנסה לחזור וחוזר למקורות העתיקים של היהדות
    הפסקתי להניף את דגל ישראל ביום העצמאות

    אני דוחה את אורח החיים שאחיך אימץ אבל מעריץ אותו שמרד במדינת ישראל.

    אחיך בחר בארץ ישראל כדי לקים מצוות התלויות בארץ כמו שמיטה. אני דוחה את הבחירה בחרדיות

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: