נישואיי המוקדמים

אחרי דיור כפול במשך שנה באוניברסיטה העברית בירושלים, כאשר לו יש דירה שכורה ברחביה עם שתי שותפות ולי חדר במעונות הסטודנטים בגבעת רם, שלא ישנתי בו לילה אחד, החלטנו שבמעבר חזרה לתל אביב נשכור דירה ונגור ביחד.  הוא היה בן עשרים וארבע ואני בת עשרים ושתיים.  הכרנו בקריה בתל אביב, הוא היה קצין מודיעין בחיל האוויר ואני קצינת ח"ן (חיל נשים) ביש"מ (יחידת שליטה מרכזית) קרב 333 (המכונה, "הבור").

למרבה המזל, חבר של חבר עמד לצאת לחו"ל לתקופה ממושכת וחיפש להשכיר את הדירה שלו בנאות אפקה.   הזדמנות נהדרת.  החבר של החבר סגר את כל החפצים שלו בחדר אחד, ולנו היה שכר דירה נמוך מהמקובל בשכונה השקטה והירוקה הזו.  קרוב לאוניברסיטת תל אביב ולקו 24, הכול היה מושלם לקראת שנת הלימודים 1978-9.

"ככל שמייחל אני להיות פטור מכתיבת הפרק הזה, אני יודע שבמהלך סיפורי עוד אדרש לבלוע שיקויים מרים רבים שכאלה.  ואיני יכול לנהוג אחרת, אם אני טוען שאני חסיד של האמת.  חובה כאובה היא לי לספר כאן על נישואי בגיל שלוש-עשרה.  בעודי חושב על נישואי שלי ומביט בצעירים בני אותו הגיל שתחת חסותי, אני נוטה לרחם על עצמי ולברך אותם על שנחסכה מהם מנת חלקי.". מ.ק. גנדהי, אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת.

אחרי שניים- שלושה תפקידים רציניים בחיל האוויר, שנת לימודים אחת באוניברסיטה העברית, קיץ אחד באל על, פיגוע אחד בלונדון, כאשר הזמנתי את הוריי לארוחת ערב אצלנו בדירה, הם סרבו לבוא.  "לא גרים ביחד לפני החתונה, וגם לא מקיימים יחסיי מין לפני שנישאים", אמרו הוריי.  ואני, שלא התעניינתי בנישואין ולא חשבתי על הרחבת המשפחה, סבלתי מאוד.  הייתי מבקרת אצל הוריי בבית ילדותי בצהלה, והם לא ביקרו אצלי. אצלנו.

"אז לא העליתי על דעתי שבאחד הימים אבקר את אבי בחומרה על שום שחיתן אותי בילדותי.  כל מה שאירע באותו יום נראה לי נכון וראוי ומהנה.  גם אני הייתי להוט להתחתן. ומאחר שכל מה שעשה אבי אז היה מעבר לכל ביקורת בעיני, זיכרון הדברים הללו רענן בראשי.  אני יכול לתאר בעיני רוחי, אפילו היום, כיצד ישבנו על במת החתונה שלנו…".  מ.ק. גנדהי, אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת.

הייתי בת עשרים ושלוש, הוא היה בן עשרים וחמש והתחתנו בבית הוריי בצהלה. סוף שנת 1979 . בתמונות מהחתונה, אני לא מחייכת ולו בתמונה אחת.
                                               עטיפת אלבום התמונות של ההכנות לחתונה, אשר הכינו לי הוריי

 

אחרי שלוש שנים רעות, התגרשנו.  הוא בן עשרים ושמונה ואני בת עשרים ושש.  לא, לא עשינו ילדים. להימנע מזה, הייתי מספיק נחושה.