אחי

הייתי בת שש ואחותי בת תשע כאשר נולד אחי.  בן אחרי שתי בנות. 

כשנולד גיל, ב – 1962, חלקנו אחותי ואני חדר והוא קיבל חדר לעצמו.  בגיל התבגרותה של אחותי הייתה החלפה. היא קיבלה את החדר שהיה שלו ונהיה לה חדר משלה, והוא עבר לחדר איתי עם מחיצה מפרידה.  לפחות עשר שנים חלקנו חדר.  אבל קרבה לא הייתה בינינו. אולי מבטי הופנה קדימה, למעלה, לאחותי הגדולה.  אחורה לא התבוננתי ולא ראיתי.  אומרים שהיה אהוב הבנות. 

לקראת התיכון ביקש ללמוד במגמת המוסיקה של בית הספר תלמה ילין, ושם גם הבין שהוא רוצה להיות קומפוזיטור.  כולנו התענגנו מצלילי הפסנתר בנגינתו הענוגה, כל יום בבית.

אבא, שהשכלתו הנדסת מכונות, המליץ לו ללכת לכיוון המחשבים.  "שם תהיה פרנסה בשנים הבאות", אמר, "ומכתיבת מוסיקה תמיד יהיה קשה להתפרנס".  בסוף שנות השבעים, תחילת השמונים, היו רק מחשבי ענק בשימוש חברות אשר תפסו קומות או חדרים שלמים.  אבא ראה נכון.  לאחר מספר שנים אכן הגיע המחשב האישי.  אבל גיל, שניגן במשך שעות כל יום על הפסנתר, חלם לכתוב פרטיטורות.  הוא לא חלם לכתוב תכנות או שפת מכונה. 

אבל המוסיקה לא האירה לו פנים.  בכיתה י"א החל להתעניין במצוות, בהלכה יהודית, בתורה שבכתב ובתורה שבע"פ.  לקראת הצבא, הלך והעמיק בלימודי היהדות, הלך והתחזק.   בישיבת אור שמח בירושלים מצא את מה שחיפש.   הוא, כמו רבים וטובים, מצא טעם ומשמעות חדשה לחיים הקשים במדינת ישראל. כשהגיע בעל כורחו לחיל האוויר, על אף שרצה ללכת ללמוד בישיבה ולא להתגייס, מצא שם טייס שחלק איתו את אותם הטקסטים ובימי שישי נסעו יחד לעשות את השבת בירושלים.  

אחי הלך והתרחק מהמשפחה.  המשפחה הלכה והתרחקה מגיל.  האם היינו משפחה במשבר?  בחורף אחרי הפיגוע בלונדון, בשנת הלימודים 1978 – 1979, החל אחי לחזור בתשובה.  אחרי נגינה בפסנתר של שנים רבות, הפסיקה הדת היהודית את הצלילים הענוגים של אחי.  

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אהרון תמוז  On 21 במאי 2009 at 16:56

    יש לי הקלטות שלו מ 1926 שפתיים יישקו אך פאבלו קזאלס לא רצה לפגוש בו אחרי מלחמת העולם השניה.אני באמת לא יודע אם המוסיקה הפסידה תגלית חדשה של גלן גולד והקומפוזיציה במאה ה 20 היא כבר לא משהו. העיקר שאחיך יצא בן אדם שמפרנס בכבוד את משפחתו ואם הגיע להכרת אלהים אז אני שמח בשמחתו

    אהבתי

  • אבנר  On 21 במאי 2009 at 17:15

    ספרי לנו עוד על המשפחה שלך, על מה שקורה איתך. אל תירתעי מאלה שעולבים בך. אני כאן כדי לשמור עלייך.

    אהבתי

  • אור.לנדו  On 21 במאי 2009 at 18:05

    לאבנר.
    אהבתי
    עם כל הרוע שזורם באינטרנט
    עם כל הרוע הקטן והקטנוני שרשת מוציאה מאנשים
    משפט קטן ואנושי שלך שעשה לי את היום
    למה אין עוד כמוך?

    אהבתי

  • יולי  On 21 במאי 2009 at 18:07

    תודה לשניכם שאתם קוראים את שאני כותבת.
    בנושא אחי והפרנסה, הוא מקבל מכספי חלוקה של תלמידי ישיבה – ועל כך ארחיב בהמשך.
    אשר לאלה שעולבים בי ואלה ששומרים עלי, אני מודה לך אבנר על הכוונות הטובות, זה חשוב אבל אני לא זקוקה לשומרים. אהיה מאוד שמחה בחלקי אם תקרא ותתעניין במה שיש לי לספר.
    תודה

    אהבתי

  • מילי  On 21 במאי 2009 at 18:26

    של כל כך הרבה אמנים טובים שנפלו ברשתה.
    כל כך חבל.
    להקריב את אמת היצירה עבור אמונה שמבוססת על דבר שאינו אמת.
    פשוט טרגדיה. לא פחות.

    אהבתי

  • אהרון תמוז  On 21 במאי 2009 at 19:59

    גלן גולד בפרק השלישי בסונטה ק 331

    [audio src="http://www.UpFile4u.Net/Files/9m4i7v.mp3" /]

    אלפרד קורטו

    [audio src="http://www.UpFile4u.Net/Files/4e8b4j.mp3" /]

    [audio src="http://www.UpFile4u.Net/Files/5m5h6y.mp3" /]

    אהבתי

  • יולי  On 21 במאי 2009 at 20:18

    תודה לאור ותודה למילי
    והגדלת לעשות אהרון
    אין מתאים יותר בשבילי מלהאזין לנגינת פסנתר ביום כזה – בו הגעגוע לאחי חזק מתמיד
    ץודה רבה

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 21 במאי 2009 at 20:22

    יש עוד גלגולים והתפתלויות בחיים בגללם אנשים ניתקים מיצירה או מחלומות שהיו להם. מה שנראה לה המצער מכל הוא הנתק מהמשפחה.

    אהבתי

  • אבנר  On 21 במאי 2009 at 23:48

    לילה טוב

    אהבתי

  • אהרון תמוז  On 22 במאי 2009 at 12:15

    בציון אדמתי

    אני לא הייתי מעלה בדעתי לחשוב על הלגנדה הזאת לא הייתי שם ולא אהיה שם

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: