המשפט

נכנסנו מהדלת הראשית.  

את פאהד מיהי הכניסו מהדלת האחורית.

באולם עמוס רהיטים מעץ, ישבו בריטים מבוגרים עם פאות שיער לבן ארוך ומקורזל.  הלב שלי דפק חזק ומהר. פחד עצום עטף אותי.  תחושת חוסר האונים כמו שם, כאשר ראיתי וחשדתי ולא היה לי מה לעשות עם זה, חזרה והשתלטה עלי.  רעדתי.  כאילו שהוא יכול לירות עלי שוב. 
שנה עברה אבל הפחד לא. 
פאהד מיהי הושב בתוך תא זכוכית סגור, נעול ואטום.  הוא הוכנס בליווי משטרתי ולא יכול היה לצאת ממנו ללא ליווי. 
בעמדה מוגבהת באולם בית המשפט, בעמידה, תישאל אותי התובע הבריטי באנגלית:
"מה ראית כאשר ירדת מהאוטובוס?"
"ראיתי אותו" אמרתי והצבעתי לעבר תא הזכוכית.
"ומה עשית אז?"
"אמרתי לדייל ז'אק מירב שיסתכל עליו שהוא נראה לי חשוד"
"ומה אז עשית?"
"ז'אק אמר לי שזה שטויות, אז עברתי לעמוד מאחורי האוטובוס.  יצאתי מטווח היריות שלו".
"ומה אז קרה?"
"שמעתי את ז'אק צועק: תרוצו הוא באמת מחבל"
"כן…"
"העפתי מבט מעבר לאוטובוס, ראיתי אותו עם תת מקלע"
"ומה אז עשית?"
 
I RAN FOR MY LIFE, עניתי.
 
 בית המשפט  OLD BAILEY  גזר על פאהד מיהי מאסר עולם כפול שלוש או ארבע פעמים.