המשפט

נכנסנו מהדלת הראשית.  

את פאהד מיהי הכניסו מהדלת האחורית.

באולם עמוס רהיטים מעץ, ישבו בריטים מבוגרים עם פאות שיער לבן ארוך ומקורזל.  הלב שלי דפק חזק ומהר. פחד עצום עטף אותי.  תחושת חוסר האונים כמו שם, כאשר ראיתי וחשדתי ולא היה לי מה לעשות עם זה, חזרה והשתלטה עלי.  רעדתי.  כאילו שהוא יכול לירות עלי שוב. 
שנה עברה אבל הפחד לא. 
פאהד מיהי הושב בתוך תא זכוכית סגור, נעול ואטום.  הוא הוכנס בליווי משטרתי ולא יכול היה לצאת ממנו ללא ליווי. 
בעמדה מוגבהת באולם בית המשפט, בעמידה, תישאל אותי התובע הבריטי באנגלית:
"מה ראית כאשר ירדת מהאוטובוס?"
"ראיתי אותו" אמרתי והצבעתי לעבר תא הזכוכית.
"ומה עשית אז?"
"אמרתי לדייל ז'אק מירב שיסתכל עליו שהוא נראה לי חשוד"
"ומה אז עשית?"
"ז'אק אמר לי שזה שטויות, אז עברתי לעמוד מאחורי האוטובוס.  יצאתי מטווח היריות שלו".
"ומה אז קרה?"
"שמעתי את ז'אק צועק: תרוצו הוא באמת מחבל"
"כן…"
"העפתי מבט מעבר לאוטובוס, ראיתי אותו עם תת מקלע"
"ומה אז עשית?"
 
I RAN FOR MY LIFE, עניתי.
 
 בית המשפט  OLD BAILEY  גזר על פאהד מיהי מאסר עולם כפול שלוש או ארבע פעמים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • אבנר  On 19 במאי 2009 at 18:49

    סיפור המשפט לא יכול להיגמר בשתי פסקאות. הוא בוודאי היה מעניין יותר.

    אולי הקיצור הזה הוא המקור להדחקה הטרום-טראומטית שלך. אולי את לא יכולה להתמודד עם העדויות, עם החקירות הנגדיות ועם גזר הדין הכל כך חמור. הוא הרי רק הרג את עירית. למה שיקבל ארבע פעמים מאסר עולם לא חופף. תחשבי על זה.

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 19 במאי 2009 at 20:11

    ברור שהגעת לאחת הנקודות היותר מעניינות ויותר מרגשות – הניסיון שלך לפעול לשחרורו של פאהד מיהי אחרי עשרים ומשהו שנה שהוא בכלא באנגליה. אנא ספרי עוד.

    אהבתי

  • אבנר  On 19 במאי 2009 at 21:18

    את צריכה להפריד בין הדעה השמאלנית של יולי לבין הטראומה. לא חייב להיות קשר ביניהן. את לא חושבת שכל השמאלנים סובלים מטראומות, אה?

    אהבתי

  • קוראת  On 19 במאי 2009 at 22:49

    יש לי הרגשה שאתה אומר משהו גם בקשר לזהות שלך. שאתה לא במקרה פה.

    אהבתי

  • פ'  On 20 במאי 2009 at 11:57

    אם יש לך איזה תסביך שקשור או לא קשור ליולי – לך תפתור אותו לבד. עזוב אותה ואותנו בשקט ותפסיק לבוא בדרישות.

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 20 במאי 2009 at 20:17

    אני שמאלנית (נגיד), ללא טראומות (נניח)…

    זה משנה?
    אני מתעניינת בכתיבה של יולי, בסיפור עצמו וגם בזווית האישית שלה, וגם די מזדהה עם דעותיה, אם כי אני מודה, מכיוון שאנו לא מכירות ומעולם לא יצא לנו לשוחח על הנושא (או על נושאים אחרים) אני לא בטוחה שאני מכירה את דעותיה לעומקן.

    אהבתי

  • יולי  On 20 במאי 2009 at 21:36

    תודה על התגובות התומכות והסקרניות.
    אני ממשיכה
    מקווה להקיף את הכול בהמשך

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: