בלוטת התריס

פרופ' בנק בתל השומר ביקש שאאסוף שתן במשך חמישה ימים בבקבוקים וצנצנות שיש לי בבית.  היה קשה למצוא כל הרבה צנצנות ובקבוקים שאליהם גם אפשר להזרים את השתן ישירות וגם לאטום אותם כך שלא תהיינה תקלות בדרך לבית החולים לבדיקה המעבדתית.  חיכיתי אז בקוצר רוח שיעזרו לי לפתור את הבעיה הרפואית ויחדלו לומר לי שאני שמנה מאכילת ייתר. 85 ק"ג.
על אף שהצלחתי לאסוף את כל השתן הנדרש לבדיקה אנדוקרינית של ימי הביניים במהלך שנת 1979, לא מצא פרופ' בנק סיבה לטיפול.  הפרופ' אמר שהדיאגנוזה היא HASHIMOTO , על שם הרופא היפני שהגדיר אותה לראשונה, אבל אין סיבה לקבלת טיפול.  אצלי, לא שמעו הסימפטומים על פרופ' בנק ולא  על HASHIMOTO, והפרפורים בלב, הפרעות השינה, המשקל העודף והעיניים הנפוחות לא הסתדרו. 

לא ויתרתי.  השתבש לי משהו בגוף, צריך למצוא מה זה וגם את הטיפול הנכון.  בחנות הסטודנטים 'דיונון', באוניברסיטת תל אביב, חיפשתי ומצאתי במדף לימודי הרפואה, חוברת בשם: אנדוקרינולוגיה.  למדתי שם אז סוציולוגיה ואנתרופולוגיה לתואר ראשון. כשקראתי בחוברת הדקה על ה – HASHIMOTO  פגשתי את אלוהים.  היפני הזה הבין אותי כאילו שנפגשנו וכאילו ששאל אותי מה אני מרגישה.  

פרופ' ג'רסי בהדסה עין כרם היה נחמד יותר. הוא הסכים לאשפז אותי לשלושה ימי בדיקות על מנת שלא אזדקק שוב לאסוף שתן בבית בצנצנות ובקבוקים שאליהם קשה להזרים את השתן ישירות וגם לאטום ולהביא למעבדה.  המחקר האנדוקריני לפני שלושים שנים ידע לקשור בין בלוטת התריס, חווית אימה, השמנת ייתר, פרפורים בלב, נפיחות הבלוטה והפרעות שינה.  אבל מחקר לחוד וטיפול לחוד.  גם פרופ' ג'רסי המאוד נחמד שהגיע לישראל מאיראן, לא חשב שהדיאגנוזה מצדיקה טיפול.  הערכים האנדוקריניים נמצאו על הגבול, ובגבול לא מטפלים. לא תרופתית ולא ניתוחית. 
 
לא נותרה לי ברירה ועברתי לאכול חסה וחסה וחסה ולפעמים גם טונה. זה לא ממש עזר. שלוש שנים מאוחר יותר, זיהתה רופאה אמריקאית שוב את ה – HASHIMOTO , רק הפעם גם ציידה אותי מייד בכדור ELTROXIN אחד כל יום, למשך כל החיים. למדתי אז בניו יורק לתואר שני.  חיי השתנו לבלי הכר.  אט אט חזרתי לעצמי. 

בארץ התברר שמה שנחשב בארה"ב במובהק כאי-תפקוד בלוטת התריס כפי שנראה בבדיקות דם פשוטות (TSH, T3,T4 ) ודורש טיפול תרופתי, נחשב גבולי בישראל.  מעבר לחרדה שבארץ אין רופא שימשיך לתת לי טיפול תרופתי לתפקוד הבעייתי של בלוטת התריס שלי,  נפגשתי אז לראשונה בקשר שבין רפואה ובריאות, פוליטיקה וכסף.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • שלומית  On 16 במאי 2009 at 19:25

    מה היו הערכים של שלושת הפרמטרים הללו
    ?

    אהבתי

  • יולי  On 16 במאי 2009 at 19:29

    אני מצטערת אבל אני לא זוכרת ולא יודעת

    אהבתי

  • אחת  On 16 במאי 2009 at 20:10

    נראה לי שערכים תקינים בבלוטת התריס הם בין 1 ל-2, חלק מהערכים שמעבר עדיין נחשבים גבוליים בארץ או בחו"ל, אבל גולשים לתחום ה"לא בסדר" בכל מקרה.
    לפעמים בכל אופן זה מסתדר מאליו.

    אהבתי

  • יולי  On 16 במאי 2009 at 20:45

    היום, הערכים אצלי עם לקיחת כדור כל בוקר הם
    TSH 2.49
    FT4 11.1

    לפני כמה שנים ניסיתי להיגמל. הפסקתי לשלושה חודשים והערכים הראו שאני צריכה לחזור לכדור היומי – 100 MG

    מקווה שזה עוזר.

    אהבתי

  • בתיה  On 16 במאי 2009 at 23:56

    רק מהצד השני, פעילות יתר. לא ידוע לי שמה שבארה"ב נחשב לאי תפקוד נחשב בארץ לתקין. זה לא חייב להיות לכל החיים, בהצלחה ורק בריאות.

    אהבתי

  • יולי  On 17 במאי 2009 at 11:42

    בתיה תודה רבה.
    .
    כתבתי על שנת 1979 שאז באותם ערכים של יתר פעילות או תת פעילות בלוטת התריס בארץ לא נתנו כדורים לאיזון פעילות הבלוטה ובארה"ב כן נתנו וזה מה שהציל אותי באותן שנים

    בהמשך – שנת 1988 – גם בארץ כבר נתנו לי רצפט לכדור אחד כל יום.

    אהבתי

  • אנה  On 17 במאי 2009 at 12:00

    אני מעריכה ומוקירה לך תודה על העלאת הנושא.
    פוסט טראומה היא חוויה כמעט שקופה שאנשים נושאים אותה עמם, עד שמתפרצת.
    מה שאת מתארת בכל הרשומות – היא הדגמת התיאוריה.
    את מספרת על כאבים גופניים ונפשיים שקשורים אלה לאלה. פעמים רבות הכאב הנפשי מתבטא בתחלואים אמיתיים בגוף.
    יישר כוח

    אהבתי

  • יולי  On 17 במאי 2009 at 12:56

    אני מודה לך אנה על שכתבת ועל מה שכתבת
    בלי אנשים כמוך, הטרואמה נשארת שקופה
    ואת המחיר משלמים כולם:
    הכאב הלא מטופל מביא
    לאלימות

    אהבתי

  • ג'וליאנה  On 17 במאי 2009 at 13:30

    אני חושבת שכיום יש יותר מודעות כי קיבלתי טיפול תרופתי יחסית מהר.
    אגב השימוטו מאד נפוץ אצל נשים הרות.מה שתיארת נשמע כחוויה מאד מתסכלת . כנראה שצריך ליפול על הרופא הנכון.
    רק בריאות

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: