החיוך של עירית גדרון

עירית ישבה לידי באוטובוס אחרי שחזרנו מהחיפוש שעברנו במכס.  זה היה בשדה התעופה היתרו בלונדון.  באופן מאוד נדיר, עצרו אותנו לבדיקות מכס מדוקדקות.  צוות אוויר של חברת תעופה בדרך כלל עובר ללא בדיקות מכס.  הפעם, הורידו את כולנו עם המזוודות ותיקי היד ובדקו כל פריט מבין חפצינו.  חשבנו שחושדים שאחד מאיתנו מכניס סמים, בשמים או אלכוהול בכמויות מסחריות, אבל אף אחד לא העלה על דעתו שמהחזית העממית לשחרור פלשתין התקשרו, אנונימית, להנהלת שדה התעופה היתרו וטענו שיש בין חפצינו כלי נשק.

בשנות השבעים אסור היה לישראלים לשאת נשק על אדמת בריטניה, על פי הסכם שנעשה בין מרגרט תאצ'ר ומנחם בגין, כך שלצוותי אל על בלונדון לא היו מאבטחים.  היינו חשופים לגמרי.  לפעמים היו מאבטחים ללא נשק וקראו להם ביביסיטר.  הפעם, לא רק שלא היו לנו ביביסיטרס שחיכו לנו במלון אלא שבדרכינו מטיסה ארוכה במיוחד שהחלה בניו יורק, עברה במונטריאול ונחתה באותו יום ראשון בלונדון, חיכו לנו חברי החזית העממית לשחרור פלשתין חמושים.

במכס הבריטי לא מצאו בתיקים שלנו דבר וחזרנו לאוטובוס תשושים, מחכים בקוצר רוח להגיע למלון.  לא הכרתי אז את עירית.  היא הייתה דיילת בכירה ומנוסה, ולי זו הייתה הטיסה השישית.   הייתי אז בת עשרים ושתיים, סטודנטית בחופשת קיץ במעבר מירושלים חזרה לתל אביב אחרי שנה קרירה באוניברסיטה העברית.  קיץ 1978, חודש אוגוסט, לונדון, צהריי יום ראשון של שמש.  "בואי נרד בהייד פארק ונחזור אח"כ למלון ברגל", הציע הדייל הבכיר מודי לעירית.  "אין לי כוח. אני עייפה ומתה להגיע לחדר במלון וללכת לישון", אמרה לו עירית בחיוך נעים.

לאחר שביקש מנהג האוטובוס לעצור לו בהייד פארק, החליף מודי את חולצת מדי אל על לטישרט וירד. עירית נשארה לשבת לידי.  בפעם הבאה שראיתי אותה, היא שכבה על המדרכה בכניסה למלון אירופה בתוך שלולית דם.  לא ידעתי אז שהיא לא תחייך עוד.

אף פעם לא ממש קיבלתי את העובדה ש- עירית נהרגה, ואני נשארתי בחיים.

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • רוית  On 7 במאי 2009 at 14:34

    בצלחה

    אהבתי

  • ענת  On 7 במאי 2009 at 14:40

    לשמוע עוד על המשפט האחרון, על כך שלא קיבלת את העובדה שעירית נהרגה ואילו את נשארת בחיים.
    תודה.

    אהבתי

  • דפנה לוי  On 7 במאי 2009 at 17:11

    זה חתיכת סיפור.
    אהבתי מאוד את הסרט שעשית (גם) על הנושא.
    אשמח לקרוא עוד.

    אהבתי

  • יולי  On 7 במאי 2009 at 18:15

    לרוית, לענת
    ולדפנה שגם מונתה להיות החונכת שלי
    תודה על שאתן רוצות לקרוא עוד…
    זה מה שאני צריכה כדי לכתוב
    עוד..

    אהבתי

  • אייל גרוס  On 7 במאי 2009 at 18:21

    ברוכה הבאה! כיף שאת כאן!. לפני כמה שבועות הקרנתי זו השנה השניה ברצינות את "המחבל שלי" בקורס שלי כאן בלונדון ב
    SOAS.
    התלמידים מצאו אותו מרתק מאוד והיה דיון מעניין. זה מצטרף לפעמים בעבר בהם הקרנתי אותו בקורסים באונ' תל-אביב וקולומביה. (מה שאומר שנדמה לי שיש לי שיא עולמי במספר הצפיות בו!)

    אהבתי

  • ערן (לונדון)  On 7 במאי 2009 at 18:34

    אני מקווה ששילמת ליוצרת על כל פעם שהקרנת את הסרט מבלי לבקש ממנה רשות…אתה מתעסק במשפט לא?

    אהבתי

  • אייל גרוס  On 7 במאי 2009 at 19:10

    ערן, תרגע – היוצרת, שתוכל להגיב בעצמה, יודעת היטב על כך ואף שמחה בכך. אגב למרות שהיתה לי הקלטה מערוץ 8 העותק שאני מקרין, יותר נכון שני העותקים, עברי ואנגלי, נקנו ממנה בתשלום מלא תוך שהיא יודעת בדיוק איזה שימוש יעשה בהם.

    וזה מעבר לכך שנדמה לי שבהקשרים שונים – ואני לא מומחה לדיני יוצרים! – שימוש לצרכי לימודים לתלמידים רשומים בקורס נחשב לגיטמי ולא דורש תשלום. היום בו כל מרצה שמקרין סרט בשיעור ידרש לשלם על כך יהיה יום עצוב להשכלה, למרצים, לסטודנטים ואני חושב שגם ליוצרים. אני זוכר מרצה שלמדתי אצלה בארה"ב שהזדעזה שסיפרה לנו שהיא עלולה להזקק לפי שינויים בחוקי דיני הקניין הרוחני לקבל רשות ולשלם תמלוגים (למול של התרגום) על מנת שנקרא את הגל…

    אהבתי

  • יולי  On 7 במאי 2009 at 19:17

    לפני הכל תודה אייל על הברכות
    ונכון שאני יודעת שאתה משתמש ב'המחבל שלי' בקורסים שאתה נותן ושמחה על כך מאוד מאוד
    אבל אולי כדאי לקבל השראה מארה"ב
    שם הם נוהגים לרכוש את הסרט לספרייה של האוניברסיטה וכך דואגים לתשלום הרבה יותר משמעותי ליוצר/ת
    וגם מאפשרים לסטודנטים לצפות בסרט/ים במידת הצורך

    אהבתי

  • אייל גרוס  On 7 במאי 2009 at 19:36

    יולי

    אכן כשלימדתי בארה"ב בקולומביה היתה להם ספרית סרטים עשירה, ושם, עכשיו שאת אומרת אני נזכר, אכן ביקשתי מהם לרכוש את הסרט לספריה והם עשו זאת והשתמשתי בעותק הזה. (בפרט שזה היה עוד לפני שרכשתי ממך עותק באנגלית).

    אגב בקורס ההוא, שיוחד לשאלות של "צדק מעברי" הקרנתי גם את הסרט "מסע ארוך אל תוך היום" על ועדת האמת והפיוס הדרום אפריקאית וגם את "העלמה והמוות" של פולנסקי/דורפמן על צילה, והמבט המשולב בסרטים האלו תרם הרבה.
    את כולם לקחתי מספרית הסרטים המעולה של קולומביה. יש להם ספרנית מיוחדת לסרטים.

    זה בהחלט רעיון טוב אם כן אבל קחי בחשבון שרוב האוניברסיטאות בעולם אינן במצב כלכליהספריות של האוניברסיטאות האמריקאיות, ואפילו האוניברסיטאות האמריקאיות כבר אינן במצב הכלכלי בו היו עד לפני שנה שנתיים… ספרן/ית סרטים וספריית סרטים טובה אני בספק אם נמצא מחוץ לאוניברסיטאות עשירות מהסוג הזה.
    מודה שלא בדקתי את האפשרות הזו כאן בלונדון אבל מהכרותי את נושא תקציבי הספריות בארץ המצב כה קשה שהרכש צומצם עד מאוד. וחבל על כך מאוד, וחשוב להזכיר גם את זה ביום בו משרד האוצר יוזם עוד פגיעות אנושות בהשכלה הגבוהה. בכל זאת אקח את המלצתך בחשבון…

    אהבתי

  • נגה  On 8 במאי 2009 at 8:05

    את יוצרת חשובה, וכנראה אדם נפלא

    אהבתי

  • ערן (לונדון)  On 8 במאי 2009 at 12:33

    נתחיל בזה שאל תגיד לי להירגע

    נמשיך בזה שאני שמח שהיוצרת יודעת על הענין, מאשרת, ואף קיבלה תשלום

    ונסיים בעובדה שאין סיבה בעולם שאוניברסיטאות, עשירות ועניות, יעשו שימוש ביצירות שהם לא משלמים עליהם. כיוצר וכעיתונאי אני יכול לומר לך שאני יודע על יותר מידי מיקרים שבהם אוניברסיטאות עושות שימוש בחומרים, ובקניינים רוחניים, בלי רשות, בלי תשלום, והכל בשם החופש האקדמי

    וליולי, ברכות, מחכה להמשך

    אהבתי

  • יולי  On 8 במאי 2009 at 12:42

    מתוך רצון להודות, הלכתי אל מורי ורבי ריינר מריה רילקה ומצאתי בספרו מכתבים אל משורר צעיר קטע שאני מקדישה כאן למפרגנים כולם:

    "…ומה טעם יהא לקיומנו, אם זה שאנו חותרים אליו כבר היה וחלף?"
    כשם שהדבורים אוגרות את הדבש, כך אנו סוחטים את המתיקות מכל הדברים ובונים אותו (את אלוהים העתידי). אנו מתחילים בפעוט ובנחבא-אל-הכלים (ובלבד שנפעל מתוך אהבה), בעבודה ובמנוחה שלאחריה, בשתיקה או באיזו שמחה קטנה ובודדה, בכל דבר שאנחנו עושים לבדנו ובלי משתתפים וחסידים, מתחילים אותו שלא נזכה לחוותו, כדרך שנבצר מאבותינו לחוות אותנו.".

    שבת שלום

    אהבתי

  • אייל גרוס  On 8 במאי 2009 at 14:02

    יולי
    תודה על הציטוט המקסים – והרלבנטי.

    וערן, מבלי שהעמקתי וחקרתי את נושא הקניין הרוחני, וחשבתי עליו עד תום, אז יש בו גם הרבה בעיות. חשוב לתגמל יוצרים, אבל חשוב גם להסתכל בביקורתיות על כל התפיסה של יצירה כקניין, ובפרט על הגבלות שימוש ביצירות למטרות חינוכיות. זה נושא עצום ויש עליו הרבה כתיבה ביקורתיות ומעניינת שמעלה שאלות על תפיסות נוכחיות של קניין רוחני וגם את מה ואת מי הם משרתות.

    ואמרתי לך להירגע כי התפרצת בצורה די תוקפנית. הנחת שהשתמשתי בסרט בלי רשות, דרשת שאשלם על כל הקרנה – דרישה מופרכת, בפרט כאשר ספריה אוניברסיטאית מחזיקה בסרט כפי שהיה בארהב או במקרים בהם רכשתי אותו למטרה זו. אני מכבד יוצרים (ומאלו שמקפידים עדיין לקנות דיסקים כדי שיוצרים יתוגמלו(, ובכל מקרה הסגנון התוקפני שלך לא היה במקום.

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: