רשימה ראשונה/ הקדמה

"היצור האנושי הוא חלק משלמות, שאותה אנו מכנים "היקום", הוא חלק שמוגבל בזמן ובחלל.  הוא חווה את עצמו, את מחשבותיו ואת רגשותיו כאילו היה ישות נפרדת – מעין אשליה אופטית של ההכרה.  אשליה זו היא הכלא שלנו, היא מגבילה אותנו לתשוקות האישיות שלנו ולחיבה שאנו חשים רק כלפי כמה אנשים קרובים לנו.  מחובתנו להשתחרר מכלא זה על-ידי הרחבת מעגל החמלה שלנו, עלינו לאמץ אל לבנו את כל היצורים החיים ואת כל הטבע ביפעתו".
אלברט אינשטיין, פברואר 1950.
 
לראשונה נפגשתי עם הגדרה זו של אינשטיין לשאלה הנצחית: "מי אני, מה אני, ולמה", בספר של אקהרט טול כוחו של הרגע הזה בהוצאת פראג.  מייד הרגשתי שיש בזה אמת אבל לא ידעתי כמה או למה.  מאז עברו כמה שנים של חיפוש והעמקה שמאפשרים לי ברגע זה ממש להתחיל במסע נוסף שיש בו מחד אי וודאות רבה ומאידך שלמות גדולה.
 
אני מזמינה אותך הקורא ו/או הקוראת שורות אלה ללוות אותי במסע הזה בכתיבת תגובות לכל מה שיעלה על מסך זה שלי ושלכם.  אנחנו לא לבד גם כאשר נדמה לנו שאנו לבד.  זו האשליה שעליה דיבר אינשטיין הגאון ואשר הבין את זאת ראשית לכול מהבחינה הפיסית ופתח לנו, בני האנוש הסובלים, חלון לתפיסת העולם בדרך אחרת מהמקובל בחברה המערבית.
 
אני לא סופרת, אבל אני כותבת. 
רוצה לספר סיפור. את הסיפור שלי על החיפוש שלי אחר שקט ואהבה.
אני חושבת שמצאתי ולכן מקווה שהסיפור הזה, שייכתב כאן, יגיע לאנשים נוספים פנימה וייתן להם את מה שאני מאמינה נמצא בבסיס אמירתו של אינשטיין: הבדידות היא אשליה והיא הכלא שלנו ובידינו האפשרות להשתחרר.
 

Both comments and trackbacks are currently closed.

תגובות

  • טלי  On 11 במאי 2009 at 19:36

    באחור מסויים- ברוכה הבאה (-:

    אהבתי

  • יולי  On 11 במאי 2009 at 20:49

    BETTER LATE THEN NEVER
    שמחתי לקרוא שאת רואה עצמך בן אדם שאיכפת לו.
    גם אני כזו
    רק עוד לא החלטתי אם זו ברכה או קללה

    אהבתי

  • טלי  On 12 במאי 2009 at 13:35

    אבל בעיקר נתון שקיים כי ככה זה וזהו

    אהבתי

  • ראול  On 14 במאי 2009 at 5:12

    איש חכם היה אלברט אינשטיין ולאו דוקא גאון מתמטי וכל השאר שמעניין לא פחות אבל לגבי הציטוט שהבאת ועוד כמה שקראתי פה ושם במהלך חיי הבנתי שהגאונות האמיתית שלו הייתה בפילוסופיה שלו(=אהבת החכמה)כך שאני מגיב פה על כל הפסקאות והפרקים שקראתי כאן בשביל לסכם ולומר לך שאני מתפלל ביחד עם עוד כמה פה ושם…מתפלל בדרכי האישית יום יום שלפני דת ולאום נלמד כל בני האדם בפלנטה שקיבלנו במתנה לחיות ולחלוק שנקבל את האחד הזה שדיברת עליו וככה גם את השאר שמסביבנו כלומר את כל מהות הקיום שלנו כולל הזמן,החלל וכל השאר…

    תמשיכי לכתוב, לצלם,ללמוד,ללמד ולחיות עם כל הויז'ן הזה שלך כי זה עשה לי טוב לקרוא ולדעת שאני לא לבד ברגשות שלי שדומים לשלך בנושאים מסוימים לגבי החיים האלו ולגבי התקווה שיש סיכוי להידברות ולשיפור היחסים בינינו לבין אויבינו שיום מן הימים נהפוך לבני ברית .
    כן יהי רצון.
    ראול כהן.

    אהבתי

  • יוסי  On 17 במאי 2009 at 1:35

    את גדולה מהחיים.

    אהבתי

  • Yoni Ofir  On 23 במאי 2009 at 18:23

    Thank you Yulie, I've read your stories and seen most of your films.
    Your title "Forgiveness, My Way" makes me think that forgiveness is indeed a way, and not a destination. Only a tool, to keep going in the face of great challenges.
    The perception of humans as eternal enemies is only a cementing of the fence or the wall that we place between us, a separation that is a manifestation of our limited perception of interaction, understanding and future possibility.
    In some strange way, the very close-up drama and subsequent trauma that has effected your life deeply, has also served as a lever for a very deep understanding of the commonness of us all as humans – same weaknesses more or less, same needs more or less. The differences are really marginal, when we let go of the pettiness that possesses our lives.
    You could have gone the other way, and cemented the outrage and horror from the terror attack to never experience that pain ever again, to never get close to those monsters… but you understood, that there is no other way – the pain doesn't disappear by further separation – it is in fact separation and its resultant oppression and suppression that is the causer of the pain.
    I believe forgiveness is the most important element in coming together. It's not a silly, naive, "Christian" or "hippie" idea – it's a very serious process, one of the most demanding ones there is for a human, one of the most rewarding.
    I look forward to reading more.
    All strength and love
    Yoni

    אהבתי

%d בלוגרים אהבו את זה: