התכתבות עם יאיר, סיכום ביניים

SMS

-          אני רוצה לכתוב היום רשימה לבלוג שתיקרא: "התכתבות עם יאיר, סיכום ביניים". בסדר?

• מה זה אומר?

-          שמרגיש לי נכון ל"עדכן" את קוראינו בדבר שלומך…

• ואיך תדעי מה לכתוב?

-          אין לדעת…. עד שאכתוב…או שאתה תכתוב

• יכול להיות אבל אני באמת לא יודע. אולי תכתבי משהו ונראה מה זה עושה לי.  בטוח יהיה לי מה להגיב..

-          אולי אכתוב ואשלח לך, ואתה תכתבו בהמשך וזה יהיה משנינו, לקוראים…

• אני בדרך מכפר סבא לסמינר, לא יודע מתי אהיה בבית..

-          בסדר… לא דחופ

אז החלטתי לכתוב. אז התחלתי לכתוב ורק אז גיליתי שעברו בדיוק שלושה חודשים מהמכתב הראשון שלך.

שלושה חודשים בגיל שלך, נדמה לי, איננו אותו משך זמן כפי שנראה בגיל שלי.  למרות שלך יש עוד זמן רב כאן, אתה שועט קדימה. למרות שלי נותר פחות זמן, אני שוהה בכל רגע כאילו והוא הנצח. אין לי כבר יותר מה להספיק. לך יש עוד המון.

אבל השקט הפנימי שלך, איפשר לנו להיפגש פנים אל פנים, ולא רק בהתכתבות.

דרכך, אני רואה עולם אחר ממה שמאפשרות עיניי לראות.  דרכך, אני חווה שוב את נעוריי, את אחי שניפרד ממני בסביבות הגיל שלך ואת בנותיי; סתיו, בת הגיל שלך וסהר הצעירה ממך בשנתיים.

הסקרנות שלך, החקרנות, הרצון להבין ולפצח את תעלומת החיים, מרתקת אותי.

לא אספר כאן "מה שלומך", כאילו ואני יודעת, למרות שנפגשנו אתמול למספר שעות. אשאיר לך להוסיף משלך, אם תרצה, מה שלומך.

רק אסכם ואכתוב, כי מנקודת מבטי, עשית דרך משמעותית בשלושת החודשים האלה, והיא נראית כמו דרך שיותר ויותר מתאימה לפסיעות שלך, להליכה שלך, למקום שאליו אתה רוצה להגיע, קרוב לעצמך.

יישר כוח יאיר יקר. שמור על קשר ובבקשה אל תרגיש חובה להמשיך ולהתכתב כאן בבלוג, אלא אם הדבר מתאים לך.  זו לא פרידה, זה רק סיכום ביניים.

אהבה

הערב, לפני עשרים ושתיים שנים, החלו הצירים.

צירי לידה לאישה שרוצה ללדת טבעי, עשרים חודשים לאחר לידה בניתוח קיסרי, הם לא עיניין שבשגרת הרפואה הקונבנציונלית.  רופא הנשים העדיף ניתוח קיסרי בכדי למזער את סיכון קריעת התפרים הפנימיים, בעת צירי הלידה.

למחרת, 29 במרץ 1990, מוקדם בבוקר, יצאנו לדרך שלושה, ושלושה ימים מאוחר יותר, חזרנו ארבעה.  הצירים נמשכו עשרים וארבע שעות. האם התעקשה לא להסכים לניתוח. הרופא דרש לחתום שהאחריות כולה שלי וסהר יצאה לעת ערב, בריאה ושלמה. גם לאם לא אֻנֶּ֣ה כל רע.  הייתי מאושרת.  האבא, שהיה שותף מלא לכל שלב ושלב, יכול היה לעזוב אותנו בבית החולים, ולחבור אל סתיו שהייתה אז בת שנה ושמונה חודשים.

עשרים ושתיים שנים עברו ביעף בנוכחותך, סהר בתי היקרה.

מכיוון שאת במיוחד אוהבת לאפות, שולחת לך מתכון מתנה ליום הולדת עשרים ושתיים: מתכון ל-אהבה.

במתכון הזה, לא נדרש לרכוש דבר.

במתכון הזה, לא חייבים לערבב כלום או לבחוש.

במתכון הזה כל מה שנדרש הוא ל-אהוב.

המתכון לאהבה הוא אהבה.

שמרי על לב פתוח ותרגישי איך מגיעה אליך האהבה בחזרה.

כמו גלי הים שתמיד חוזרים לחוף.

כאשר הלב סגור, אין לאהבה לאן להיכנס והיא עקשנית, כמו מים, לא מוותרת, רק מחפשת מקום אחר.

באהבה,

אמא.

מתאימה חלקית

שיחת טלפון ממספר לא מוכר: 026434035 הביאה את  רותי לתוך היום הזה שלי.  רותי ממאגר המידע של בית החולים הדסה אמרה שנמצאתי מתאימה חלקית  לאחד החולים שזקוקים לתרומת מח עצם.

מאז שאחד מבני הדודות שלי, היה זקוק להשתלת מח עצם, לפני שנים, נכללים פרטיי במאגר.  לאחר שנלקחו ממני אז דגימת דם ראשונית, לא נמצאתי מתאימה עבורו, אבל מאז, קיבלתי, פעם או פעמיים, פניות של מתאימות חלקית שכזו, אשר גם הן לא הובילו להתרמה מחוסר התאמה מלאה; תרומת מח עצם מתאפשרת רק כשמאפייני סיווג הרקמות זהים.

רותי שאלה אם אני מוכנה שתישלח לי בדואר מעטפה עם מבחנות מיוחדות לדגימת דם.  כמובן, אמרתי. לאחר שאוציא את המבחנות מהדואר (רשום) אגש לאחת מתחנות מגד דויד אדום, אדקר קלות והם יישלחו להדסה בחזרה את הדגימות.  זה לא אלטרואיזם; זה הצורך להיות useful.  זה הרצון להיות helpful .

במידה ואמצא מתאימה, אוזמן לשיחה עם צוות המאגר, לבדיקות נוספות כדי לוודא שאכן בריאותי תקינה.  במפגש עם רופא אדרש להביע את הסכמתי לתרום וייקבע תאריך התרומה.  ארבע ימים לפני המועד הנבחר, אקבל במשך ארבעה ימים, זריקות המעודדות את ייצור תאי האב במח העצם בכמות מוגברת, ו"זריקתם" לזרם הדם ההיקפי (שזורם בגוף).  זריקות אלו נקראות נויפוגן (GCSF) והן עלולות לגרום להרגשה של "שפעת" קלה, כלומר : ייתכנו כאבי עצמות קלים כדוגמת כאבי גב, או כאבים בעצמות הארוכות של הגפיים, הנעלמים בקלות ע"י לקיחת כדור אקמול.  הכל על השתלת מח עצם.  ביום החמישי, מתבצעת ההתרמה בדומה לתרומת דם רגילה: באמצעות מחט המוחדרת לווריד הזרוע שואבים דם מהתורם/ת.  הדם עובר דרך מכונה מיוחדת שמפרידה ממנו את התאים צעירים ש"נזרקו" ממח-העצמות הודות לזריקות שאקבל. תאים אלו נאספים בשקית פלסטיק קטנה (300 סמ"ק) וכל יתר הדם חוזר אל התורם/ת באמצעות מחט המוחדרת לווריד הזרוע השנייה. זאת, ללא הרדמה, ללא כאב וללא כל תופעות לוואי.

התשוקה לתת לאיש/ה הזקוקים למשהו שלי יש לתת, ללא שיחסר לי דבר לאחר מכן (פרט לזמן, כמה דקירות מחט ואנרגיה), גם היא שלי. ורק האפשרות שזה אכן ייקרה הפעם, מעלה בי שמחה עצומה.

יובל דיין: אני צריכה להיות נאמנה לעצמי

רגע לפני שהגיעה לצמרת, לקראת יום הולדתה השבע עשרה, אמרה הנערה האשדודית, החיננית, המוכשרת והקורעת לב, שהחליטה לפרוש מתחרות THE VOICE, שהיא רוצה לעשות מוסיקה אבל בקצב שלה: "זה קורה לי מהר מדי ואני לא מצליחה לעכל את זה".

אמש, /0/" target="_blank">בשידור חי אמרה יובל דיין: "לימדו אותי שמה שהכי חשוב בחיים זו כנות ולהיות נאמנה לעצמי ואני צריכה להיות נאמנה לעצמי" ופרשה באצילות נפש.

לא כל יום מזדמן שיעור לחיים. תודה לך יובל דיין.  נחכה לך בסבלנות, ורק כשיתאים, נשמח שתחזרי ותנעימי לנו את החיים.

בינתיים, עוד אחד:  תמיד יחכו לך

Why We Fight, סרט דוקומנטרי

לפעמים אני שוכחת למה בחרתי בקולנוע דוקומנטרי. היום נזכרתי.

מוסף כלכליסט 22.3.12

האיור הקליל לצד הסטטיסטיקה הכבדה, הזכיר לי את סרטו המצויין של יוג'ין ג'רקי – מדוע אנחנו נלחמים.  אי אפשר להסתכל על העולם באותה הדרך לפני ואחרי הצפייה בהסבר המנומק כהלכה, על המניעים האמיתיים למלחמות האינסופיות בעולמנו. רמז לאלה שכבר יודעים/ות: הרווחים הכספיים של התעשיות הביטחוניות במדינות המערב בתמיכת הממשלות שלהן.

 Why we fight  (2005)  A  Documentary by: Eugene Jarecki.   1:38:41

Is American foreign policy dominated by the idea of military supremacy?  Has the military become too important in American life? Jarecki's shrewd and intelligent polemic would seem to give an affirmative answer to each of these questions.  

השמירה על רמת מתיחות "ביטחונית"

בימים אלה אני קוראת את A GRADUAL AWAKENING של STEPHEN LEVINE.

במאמרה על הספר כותבת Ella Isakov:

"In “A Gradual Awakening”, Stephen explains that when we meditate and become present with each moment, concentration and awareness increases, and the ego fades. We are often shadowed from our authentic self by our thoughts, desires and fears. Wisdom comes through meditating and going inward. With time, old tendencies (samskaras) come to the surface for release, and we get a deeper understanding and awareness of their root cause. Then it can become more challenging to maintain equilibrium as even deeper samskaras rise to the surface, and we have to surrender to the present moment without judgement of what is happening within our mind and body. The “monkey mind” is powerful! By sitting and being quiet we can begin to let go of strong desires and reactions to wanting.".

יפו, היום // 19 במרץ 2012 //מבט צפונה

ישבתי מול הים וחשבתי על מה שכותב סטפן לוין: By sitting and being quiet we can begin to let go of strong desires and reactions to wanting.".

יפו, היום // 19 במרץ 2012 // מבט דרומה

ישבתי וחשבתי: מה זה כבר שאני עוד רוצה, לכל הרוחות. מה עוד חסר לי?

מה אני רוצה? אני רוצה שקט. ומה, אין לך כאן שקט, מול הים? מה בדיוק חסר לך? חסר לי חיים של חיים לא של של מתים; רמת המתיחות ה"ביטחונית" במקום שבו אני חייה, או הפוליטיקה של השמירה על רמת מתיחות "ביטחונית", היא של מתים, לא של חיים – חוץ מלשר הביטחון.

אז איך אני יכולה לוותר על ה"רצייה" שזה ישתנה. שזה יחדל. שזה ייפסק? איך אפשר? הרי זה כמו לוותר על הרצון בחיים. נורמלים. הייתכן שגם את הרצון הזה, את הקול הפנימי הזה שסטפן לוין מכליל כ -“monkey mind” נכון לשחרר?

עוד על ספריו של סטפן לוין כאן אצלי. מומלץ ביותר.

תמונות מיאיר

יאיר עובד בטרוף, כפי שכתב שיעבוד במהלך חודש מרץ אבל שומר על קשר בשליחת תמונה מפעם לפעם מאיזורים בהם הוא נמצא.

אמש חשבתי שאילולא ידעתי במה הוא עובד, הייתי מדמיינת סיפור על מרגלים. או תיירות. אבל לבינתיים, כי הוא- יאיר היקר – לא מוצא זמן לכתוב, אני מעלה ברשותו, את שלושת התמונות ששלח בשבוע האחרון:

תמנע, פטרה וקיסריה.

אנחנו חיים באיזור יפיפה.

כמה חבל שהוא ייהרס ממלחמות מיותרות.

או אולי האזור לא ייהרס, כי רק אנחנו ניכחד… יאיר יקר, כולנו מחכים לשמוע ממך… שמור על עצמך.

פליטים דנים VS פליטים סודנים

הסרט הבא מוצג ברשת וחרף מאמציי, לא הצלחתי להבין מי הפיק אותו. אבל, א/נשים שאני מאוד מעריכה תומכים בו ואני טוענת שזו טעות.

זו טעות להתל באנשים.  זו טעות לשקר.

אם הבחורה הרהוטה הזו הייתה פונה לאותם עוברים ושבים (רק גברים, משום מה) ומבקשת לעדכן אותם במצב הסודנים, כמו שהאדם הממוצע בסודן חי עד גיל 40 ושלמעלה משליש מהילדים סובלים מתת תזונה ויותר אימהות מתות במהלך הלידה מאשר בכל מקום אחר בעולם, ייתכן ויותר א/נשים היו חוזרים לביתם באותו היום וחושבים קצת אחרת על המקום שיש לתת ל – 700 פליטים סודנים במדינת ישראל, 2012.

ולבסוף, מפנים בסרט לקבוצה בפייסבוק שאין לה כתובת ולא שם. שוב, אני לא מצאתי אותה.

יום אחד בתי, גם אותנו יִסְפֵּרוּ

פורום הקולנועניות, אליו (גם) אני משתייכת, יצא היום – יום האישה הבינלאומי - עם סרטון בעברית  בהשראת זה האמריקאי על The Bechdel Test.

זו היא הזמנה חיננית להעלאת המודעות בנושא הייצוג המזערי של נשים בקולנוע.

WANTED – KONY 2012

אולי ההבדל שבין לדעת ולא לדעת הוא הבדל משמעותי.  אני, עד היום, לא ידעתי מי זה Joseph Kony.  עשרים ושבע דקות של סרט, פתחו בפניי עולם, תמונה, שלא יכולתי שלא להעביר הלאה.  רק תראו. רק תדעו. רק שימשיך להיות איכפת לנו, האחד מהשני…

KONY 2012 is a film and campaign by Invisible Children that aims to make Joseph Kony famous, not to celebrate him, but to raise support for his arrest and set a precedent for international justice.  Pledge your support by donating here:http://bit.ly/konydonate

וכאן הקבוצה בפייסבוק