זה כל הסיפור

זה כל הסיפור, בתאילנד.

או לכל הפחות, כמעט כל הסיפור, שלי.

בהכרת תודה, יולי.

סגור לפרסום תגובות והשארת עקבות.

תגובות

  • דפנה לוי   ביום 1 בדצמבר 2009 בשעה 12:41

    היה צריך לראות אותכן שם ולחייך…

  • אסתי   ביום 1 בדצמבר 2009 בשעה 13:51

    בהחלט גוגן

  • אורה   ביום 1 בדצמבר 2009 בשעה 14:30

    איזה יפות. תעשו חיים. והסיפור בהחלט לא נגמר, הוא רק התחיל..

  • נועם   ביום 1 בדצמבר 2009 בשעה 15:48

    סיפור יפה

  • יולי   ביום 1 בדצמבר 2009 בשעה 16:18

    דפנה, אסתי, אורה ונועם,
    תודה לכל אחד ואחת מכן על הפרגון והאהבה.
    אולי באמת זה עובד;כשמביעים אהבה, היא חוזרת אלינו. אמשיך לנסות. תודה.

  • טלי   ביום 1 בדצמבר 2009 בשעה 18:10

    כמה יופי, כמה אהבה, כמה הכרת תודה – מקסים!
    (-:

  • יולי   ביום 1 בדצמבר 2009 בשעה 21:42

    המון תודה טלי. באמת…

  • מיכל   ביום 2 בדצמבר 2009 בשעה 12:45

    באושר פשוט. טוב. יופי יולי. תודה

  • יולי   ביום 2 בדצמבר 2009 בשעה 20:21

    היו שם גם רוכבי אופניים, בתאילנד, אבל רובם משתמשים בהם ככלי תחבורה. אבל הם מאושרים גם כך… בןדהיסטים בנשמתם.

  • מיכאל   ביום 2 בדצמבר 2009 בשעה 22:31

    לפני פחות מעשה שמעתי ממשהו שסיפר שהוא חזר לארץ בגלל סרט שעשית…

  • יולי   ביום 2 בדצמבר 2009 בשעה 22:34

    גם אני שמעתי מהמישהו הזה שהוא פגש אותך ואמרת שאתה מכיר את ה'רשימות' שלי. זה אתה האדריכל?

  • מיכאל   ביום 9 בדצמבר 2009 בשעה 21:48

    אבל רק אחרי שיצאתי מהדיון קישרתי בין הסיפור שלו על תאילנד לרשימות שלך על תאילנד (בשעות מסוימות אני קצת סתום)

  • יולי   ביום 9 בדצמבר 2009 בשעה 21:56

    הבנתי. מאז, הבנתי.
    לילה טוב

Follow

Get every new post delivered to your Inbox.

הצטרפו אל 36 שכבר עוקבים אחריו