נולדתי בשנת 1956 בתל אביב וגדלתי בצהלה. הוריי ילידי הארץ (1930) ואני דור שישי בתל אביב-יפו. אינני יוצרת דוקומנטרית של הזרם המרכזי, אולם הוצאתי לאור סרטים בתמיכת מיטב ערוצי השידור בארץ ובעולם ובתמיכת קרנות לקולנוע דוקומנטרי וזכיתי להערכת הביקורת. ארבעה מסרטיי יצאו את גבולות הארץ וחלקם תורגמו למעלה מעשר שפות. בשנת 2005 הוענק לי פרס אמנות הקולנוע של משרד החינוך והתרבות ופסטיבל הקולנוע בירושלים.
כיום מתגוררת ביפו, מלמדת קולנוע דוקומנטרי בויצו חיפה ובצלאל וכותבת בלוגאישי.
אמא של סתיו גרשטל (1988) וסהר גרשטל (1990); שתי עלמות חן.
בת זוג לאדם פרימן.
מחפשת אמת ללא לאות; עוסקת במה שמעורר בי עניין; סקרנית, ולכן יוצרת תיעודי בכל דרך אפשרית: וידאו, קולנוע, טלוויזיה וטקסט.
ולא מפסיקה ללמוד.
הרשומה האהובה עלי ביותר
תגובות
יולי יקרה,
כדאי להנחות את הרשומים בבלוג הקודם כיצד להרשם לחדש
אבנר
אבנר יקר, ברגע שאבין בעצמי, אכתוב איך. לומדת את המערכת החדשה. האם גם אתה חושב שהאותיות קטנות מידי? תודה, יולי
שלום לך
הגעתי לעמודך כשחפשתי מידע אודות ליאופולד גרסטל ז"ל (ובעקבות המשך הדפדוף בבלוג אני מניחה שלבנותיך היתה עבודת שורשים מרשימה מאוד).
ליהודית עצמה היתה הצלחה כלכלית גדולה – אינני יודעת אם היתה שותפה מלאה לתפעול רשת בתי הכלבו חפצי-בה או שהסתפקה בתמיכה בבן-זוגה חירם-הינריך ובגידול הדור הבא (בהצלחה רבה על סמך הנציג המרשים שפגשתי – מיקי).
כשלי היתה הזדמנות ציינתי את שמה של יהודית לצד שמו של הינריך (כפי שאני משתדלת לעשות תמיד).
תודה נעה על התגובה, על האינפורמציה ועל שאת כן מציינת את שמה של יהודית לצד שמו של חירם, סבי.
לא ידעתי שסבתי הייתה שותפה בעסקים של סבי בחפציבה ואכן אני מתכננת לחקור את קורותיה עכשיו יותר ואולי גם לכתוב עליה.
לגבי אבי, שהוא בנה האמצעי, אני כמובן יודעת להעריך את עבודתה כאם אבל למיטב זכרוני (היא נפטרה כאשר הייתי בת עשר) היו לה עוד המון תכונות נהדרות כמו נגנית פסנתר, כדרית, בשלנית ואולי עוד שאני לא יודעת עדיין. בכל מקרה, הגאון שכתב את תולדותיו של אביה בספר הזיכרון בשנה למותו כתב, כאמור "ובת אחת".
שלום יולי,
לגמרי במקרה(?)עמיתה לעבודה שלחה גם אלי את הקישורית, שנשלחה אליה ע"י בעלה (חד-גדיא,X2), הצצתי לבלוג שלך ונשביתי.
גם לי שתי בנות באותו הגיל כמעט וגם אני מאוהבת בתרבות ישראל והייתי תלמידה בעלמא. אני(גם)כותבת ואני
מזמינה אותך להציץ בבלוג שלי "חוצפיתה" באתר קפה דה-מרקר
ובספר ביכּוּרי שירי וציורי שנקרא: בְּחַילֹהִים.
http://www.nuritha.co.il/a346504-%D7%91-%D7%97-%D7%99-%D7%9C-%D7%94-%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%A9%D7%91%D7%A2-%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%A9%D7%AA%D7%9F-%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%94
אשמח להמשיך לקרוא מפרייך,
אלי7
אלישבע, תודה. העובדה שמה שאני כותבת מגיע ללב של מישהו או מישהיא, אחר או אחרת, נותן לי טעם להמשיך. תודה לך. יולי
שלום יולי.
עכשיו סיימתי לראות את "ישראל שלי" .סרט מטלטל שנתן לי המון חומר למחשבה וחקירה אודות הסכסוך הארור זה בינינו לבינם.רשמתי לי כמה הערות כדי לדעת מה להשיב לחלקים הימניים במשפחתי המורחבת שטוענים את הקלישאות הנבובות שמצדיקות את המשך השליטה והכיבוש.
לשתי בנותייך המקסימות ולך, אני מאחל הצלחה ואושר בהמשך חייכן.
תודה רבה עופר. גם לך הצלחה ואושר – גם בשיחות עם החלקים הימניים במשפחה שלך. זה לא קל.
שלום יולי,
הגעתי לבלוג שלך לגמרי במקרה, בזמן שחיפשתי בגוגל את עודד אברבנאל….
קראתי מרותקת את הסיפור שלך – למעשה קראתי אותו מהסוף להתחלה, ואז התחלתי לקרוא כמו שצריך. עם הקריאה חזרו לי כל הזכרונות על חיל האויר (בת של טייס…..), אל על, הפיגוע, כל האירועים שמוזכרים.
וחוץ מזה- הסתבר לי שלמדתי בתלמה ילין שנתיים לפני אחיך!
מצטערת שאני לא זוכרת אותו- למרות שהיינו כל כך מעט תלמידים- כנראה שמרחק הזמן עשה את שלו.
תודה לך!
תודה לך Y.R